15.2.08

גם לי יש עוף של 79 א"ג...

יום חמישי, שעה 18:00, איזור התעשיה תלפיות, 50 מטר מקולנוע רב-חן.
גשם זלעפות מכה בעוז על שמשות המכונית, ומנסה לפתות אותי לעשות אחורה פנה ולחזור הביתה. גם בלי כל קשר לגשם, קשה לי להבין מה בדיוק אני עושה שם, ובדיעבד אני אומרת שאני זקוקה בדחיפות לאיזה פסיכואנליטיקן שיחפור לי קצת בקופסה השחורה וינסה לגלות איזה חסך בילדותי גרם לי לצאת למרדף המטורף הזה אחרי העוף המוזל.
אני מוכנה להשבע עם יד על הלב שזה לא ה - 20-30 שקל שחשבתי שאחסוך.

כעבור רבע שעה של זחילה בפקק אדיר, הצלחתי סוף סוף להכנס למגרש החניה של רמי לוי במתחם הרב-חן. המגרש כמובן היה מלא, וכעשרים מכוניות שנכנסו לפני חיפשו מקום לחנות בו.
עכשיו, עכשיו זה הזמן שלך לברוח, אמרתי לעצמי והסתובבתי אחורה כדי לראות איך לתמרן את הרוורס. מאוחר מדי. מאחורי כבר השתרך תור של כמה וכמה מכוניות.
אני תקועה באמצע, לא לבלוע ולא להקיא. מזל שהיו שירים יפים ברדיו.

לא אלאה אתכם יותר מדי עם זוטות כמו חניה. הרי זה לא הסיפור. ב - 18:45 שמתי טיסה מקצה מגרש החניה אל מתחת לאיזור המקורה של הכניסה לחנות, מוותרת על שירותי המטריה ונרטבת כהוגן. אני מנערת מהשיער המדובלל את טיפות הגשם, מנגבת את הפנים בשולי הסוודר שמתחת למעיל שלי, ופונה בשאלה נחנחית לשומר האתיופי בפתח: "איפה אפשר להשיג עגלה בבקשה?"

חה! הצחקתי אותו ואת עוד כעשרה בני אדם שעמדו שם בפתח, מחכים לעגלה נכספת.
הוא אפילו לא ענה לי, סתם משך בכתף בתנועה של לא יודע.
אחת הנשים הממתינות צרחה לתוך הפלאפון שלה: "אני הולכת, אני אומרת לך אני הולכת מכאן! רבע שעה אני מחכה ואין אף עגלה, מה אני פראיירית, יום חמישי היום, אני צריכה לבשל. שיחנקו עם העוף שלהם, אני הולכת!" והיא אכן הלכה.

בחצי אוזן שמעתי מישהו אומר שלמטה בחניון יש עגלות.
תכף הסתערתי על המעלית הראשונה שהגיעה וירדתי לחניון. אף פעם לא ידעתי שיש ברמי לוי הזה חניון תת קרקעי. חניון אכן היה, אבל עגלות - לא.
איך ששכנעתי את עצמי לחזור לאוטו ולנסוע למגה (כאילו ששם המצב יותר טוב...) יצאה מהמעלית אשה עם עגלה עמוסה, תינוק על הידיים ושני זאטוטים נוספים אוחזים בשולי חצאיתה. לא מקנאה בה, חשבתי בלב אבל בפה מיד הצעתי לה עזרה ושאלתי אם אחר כך אוכל לקחת את העגלה שתתפנה.
"אבל אני, זה לוקח לי הרררבה זמן עד אני מסדרת ההכל באוטו" אמרה לי באמריקאית מתגלגלת. אין דבר, עניתי, הרבה זמן זה יותר טוב מאין עגלה.

באמת לקח לה הרבה זמן, עד שקשרה כל ילד במושב שלו, ועד שהינדסה את כל ארגזי השתיה והחבילות בזוויות המדוייקות בתא המטען שלה פרחה נשמתי. איזה מזל שהיה לי מטבע של 5 ש"ח לתת לה. בדרך כלל אין לי, כי אני משתמשת באיזו מטבע-דמה ממחזיק המפתחות.

ב - 19:15, שעה ורבע אחרי שהגעתי למקום, אני סוף סוף מתייצבת בפתח המרכול, עם עגלה. אני מתחילה לפלס את דרכי בין מאות בני אדם, קודם כל למחלקת הבשר. כי אם אין עופות בזול (בטח נגמרו!) אני נוסעת מכאן ישר למגה! אתה שומע, רמי לוי? אין לי נאמנות לאף אחד, רק לחסך העוף שלי...

במחלקת הבשר יש קצת תור, אבל לא ממש נורא! ציפיתי ליותר.
אני מציצה מעבר לכתפו של מישהו כדי לראות אם יש עדיין עופות למכירה. יש, ובשפע. נרגעתי.
מה, איך זה הולך כאן, אני שואלת מישהו בתור, מי האחרון?
יש לך מספר? הוא עונה לי בשאלה. ממש כמו בקופת חולים.
ניגשתי לעמדת מספרים שלפני כן לא הבחנתי בקיומה ותלשתי מספר. 205. על הצג למעלה מופיע מספר 144. בחישוב גס - 60 אנשים יש לפני? איפה הם?
ובכן, כל אחד לוקח מספר והולך בינתיים לעשות את הקניות שלו. אימצתי את השיטה, והתחלתי להסתובב בין המדפים.
רק הירושלמים שבינינו יוכלו לתאר לעצמם את מצב הצפיפות שם כשאני אגיד להם שזה היה כמו יום העצמאות בכיכר ציון לפני 20 שנה, כשהמוני משפחות ובני נוער היו יוצאים לרחובות לבלות.
בשלב מסוים הפסקתי לספור לכמה אנשים דרכתי עם גלגלי העגלה על הרגל, בכמה נכנסתי לא בכוונה עם קצה העגלה, וכמה חבטות קיבלתי אני בעצמי. אסור לי לבזבז אנרגיה על שטויות, אמרתי לעצמי, אני נמצאת במשימה וחייבת להתרכז בה, מכה פחות מכה יותר - מי סופר.

באתי לבדוק את מצב התור ב - 174, ואחר כך שוב ב - 189. ליד הדלפק מהומה. כמה אנשים שיצאו לסיבוב קניות הפסידו את התור שלהם, באו דקה או שתיים מאוחר יותר, והממתינים עשו בהם שפטים. הבחור הערבי מאחורי הדלפק למד משפט בעברית יפה וחזר עליו שוב ושוב: "המאחר מפסיד תורו".
אוקיי, הבנתי שזה סיכון לזוז מהמקום, אז ויתרתי על המשך ההסתובבויות ונעמדתי בתור לחכות עד שיגיע מספר 205 שלי .

הדיל ברמי לוי הולך כך: כל לקוח יכול לקנות עד 4 ק"ג עוף ב - 0.79 ש"ח לקילו, ובתנאי שקנה מצרכים שאינם במבצע בסך 150 ש"ח. אייי, כמה חבל שדווקא היום באתי לקניות לבד! אם יעקב היה אתי, או אבא שלי - יכולנו לקנות 8 ק"ג עוף ואפילו 12... כי עם ה - 150 ש"ח אין לי בעיה, קניה שבועית ממוצעת שלנו מכילה בתוכה כמה וכמה מאהוחמישימים כאלה.

כשהגיע תורי, הסתבר לי שמה שיצא לי מכל ההמתנה - זה רק 4 ק"ג עוף. כרעיים - אין, שניצלים אין, בשר טחון - נייט, גרונות הודו - לא השתתפו במשחק השבוע, הבמה כולה של העוף.
בקיצור, לקחתי 2 עופות, 3,850 ק"ג, שאלתי בעדינות אם ממש ממש בטוח שאני לא יכולה לקבל עוד 4 קילו. חשבתי אולי, אם אני אשאל יפה... אבל לא, לא הסכימו.
בלית ברירה התחלתי לגלגל שוב את העגלה בין המדפים כדי להשלים את הקניה שלי.

ואז באה המכה של הקופה.
בהתחלה לא הבנתי למה כל כך צפוף לי בין השורות והמדפים. רק כשחיפשתי את קצה התור, הסתבר לי שכל אלה שעומדים בשורה במעברים לא עומדים שם כדי להוריד מהמדף לעגלה שלהם עוד במבה וביסלי או שוקולדים ועוגיות או קמח וסוכר - בהתאמה לפי סוג המעבר בו עמדו.
הם עומדים שם כי זה התור לקופות.
כלומר, אתה נעמד איפהשהו במרחק של בערך 30 מטר מהקופה - לא רואה אותה בכלל - לפניך 50 איש בתור, ומאחר ולכל אחד עגלה עמוסה, התור מזדחל באיטיות מרגיזה. כשסוף סוף מצליחים לצאת מבין השורות ולהתמקם באיזה תור זיגזגי ברחבה שממול לקופות, הנשמה כבר יוצאת, ושוב הפיתוי לעזוב הכל וללכת מתגבר על הרצון לנגוס בעוף של 79 א"ג.
הדבר היחיד שהחזיק אותי שם, ממתינה בסבלנות בתור, זה לא העוף, אלא העובדה שאלו היו הקניות שלי לשבת. אם אעזוב אותן ואלך, אצטרך לעבור את כל הסיפור מחדש במקום אחר. לא תודה. אני נשארת כאן.

בתור לפני עומדים בחור ערבי שמדבר עברית מצויינת, מאלה שעובדים כנראה בישראל ושולטים היטב בשפה וב"סדרי העולם" הישראלים. הוא הסתחבק עם כולם מסביב, כולל אתי, והתבדח על שגעון העוף כמו כולם. לידו עמדה אשתו, חבושה מכף רגל ועד ראש במעיל עד הרצפה, ראשה ופניה עטופים בצעיף ורוד שהיה קשור כל כך מהודק מתחת לסנטרה עד שהיא כמעט ולא יכלה להניע את הלסת כדי לדבר. היא היתה מבוהלת נורא, כנראה אחת כזאת שלא יוצאת יותר מדי מן הכפר שלה. על זרועותיה היה תינוק כבן שנה, ושני ילדים נוספים בגילאי 3-4 שיגעו את כל התור בחוסר הסבלנות שלנו. היא ובעלה כל הזמן התלחשו בערבית, ואני - שהייתי ממש מאחוריהם - לא יכולתי שלא לשמוע מה הם אומרים.
"אז מה אני אגיד להם, ואיך הם יגידו לי, ואם יש שם יותר מארבע קילו, ו... ו...."
היא היתה מלאת חששות איך הם יעבירו בקופה פעמיים עוף במבצע. בעלה הרגיע אותה והסביר לה שהיא רק תהיה בשקט ולא תדבר והכל יהיה בסדר, הוא יסדר את הכל.

כשהגיע סוף סוף תורם והם התחילו לשים את המצרכים על הסרט הנע, הגבר אמר לקופאי:
"זה אחות שלי, היא יש לה עוף ואני יש לי עוף, היא בשביל בית שלה ואני בשביל בית שלי, זה בסדר, כן?"
הבחור הצעיר בקופה, שהמבצע המטורף הזה בטח הוסיף לו כמה שנים לגיל שלו, הניד בראש ואמר בסדר בסדר, אבל משלמים כל אחד לבד.
הגבר שם את כל המצרכים + שקית עופות אחת, והאשה החזיקה את שקית העופות השניה.
מה זה, לא מגיע לך מבצע, אומר לו הקופאי פתאום. אין לך 150 ש"ח קניות!
התחיל בלגן קטן, מה 150, למה 150. הבחור לא ידע שצריך "לבזבז" בחנות 150 ש"ח כדי לקבל את העוף במבצע. תכף ומיד הוא ו'אחותו' בחרו כמה מסטיקים ופסק זמן והוסיפו לחשבון ונהיה 150 והוא קיבל את ההנחה על העוף ושילם במזומן, ואמר לקופאי:
עכשיו אחותי, היא יש לה רק עופות.
עוד פעם כל סיפור ה - 150, ועד שהם קלטו שאין מצב שהיא לוקחת את העופות בלי לקנות בעוד 150 ש"ח ממוצרי החנות, כל התור כבר התחיל להתעצבן.

לא הייתי מספרת את הסיפור הצדדי הזה אלמלא הוא היה קריטי כל כך להמשך סיפור העוף שלי.
עכשיו הגיע תורי, אני מתחילה לשים את המצרכים שלי, ואומרת לקופאי: אתה רואה איזה מזל יש לי!! העוף הזה (שהערבי לא יכל לקחת ונשאר מונח בצד הקופה) מחכה רק לי!!
סבבה, אומר לי הקופאי. את כאן עם עוד מישהו? כי מותר לי לתת רק מבצע אחד ללקוח.
לא, אני לבד.
אז את לא יכולה לקבל.
אבל למה, תראה כמה אני קונה, הנה כבר עברת את ה - 500 ש"ח, יש כאן מספיק כסף בשביל שלוש פעמים עוף!!
גברת, אני מסביר לך, רק מבצע אחד ללקוח, לא חשוב כמה הוא קונה. אם היית עם בעלך, הייתם יכולים לקחת שניים.
איזה ביש מזל!! בחיים אני לא הולכת לקניות לבד, תמיד עם יעקב! למה דווקא היום אני לבד!

ניסיתי עוד קצת לדבר על לבו של הקופאי, כאילו המשך החיים שלי תלוי בזה שיתן לי את חבילת העוף המיותמת, ולא הלך. טוב, לא צריך.
מאחורי בתור עמד איש מבוגר עם כיפה סרוגה.
סליחה, הוא אומר לי, מה זה כל העניין הזה, יש כאן איזה מבצע שאני לא יודע עליו?
הייתם מאמינים שיש בארץ מישהו שלא שמע על מלחמת העוף? הנה, האיש הזה לא שמע.
הבאתי אותו בסוד העניינים, והוא מיד צילצל בפלאפון לאשתו לשאול אותה אם היא רוצה את העוף. היא לא רצתה. אמרה לו שאין מי שיאכל את החלקים העליונים של העוף ושבכלל לא מתאים לה לטפל בעוף שלם. מאחוריו בתור התחילו להשמע קריאות, יאללה קח את זה, בשביל 2-3 ש"ח תתן את זה אוכל לכלב או לחתול!
אבל אשתו אמרה לו לצלצל לבן, אולי הבן ירצה.
הבן דווקא רצה, אבל ביקש לברר איזה הכשר יש לעוף הזה, וכשאמרו לו את שם הספק הוא אמר לא, תודה, אל תביא.
אני כבר לקראת סיום החשבון שלי, ומנסה נסיון אחרון (איך, איך ירדתי עד שם) עם הקופאי: אתה רואה, אני אומרת לו, מהשמיים רוצים שהעוף הזה יהיה שלי! יאללה תכניס אותו לחשבון ונסגור עניין.
אבל הקופאי לא מבודח. המבצע הזה עולה לו בבריאות. הוא פותח את הפה להגיד לי איזה משהו עצבני, ואז מישהו מאחור קורא לאיש הדתי - נו, יאללה כבר אתכם! תקח אתה בשבילה את העוף והיא תשלם לך!

וכך היה.
חבילת העוף שהערבי לא יכל לקחת, והדתי לא רצה לקחת, היתה רשומה על השם שלי!
היא נכנסה לחשבון של האיש הדתי, שקלה 3.650 ש"ח, ואני התחלתי לחשב בראש כמה אני צריכה לתת לו. החשבון בא קצת מבולגן כי מחייבים מלא ורק בסוף מורידים את ההנחות.

הקומבינטור מאחור שכבר היה ממש חסר סבלנות שוב הציל את המצב: נו, תני לו 3 ש"ח וזה כבר יהיה כולל הטיפ בשביל הג'סטה שהוא עשה לך!

אז 3 ש"ח העבירו ידיים, ובתמורתם קיבלתי 2 עופות שמנמנים.
שמחה על המציאה הגדולה יצאתי מהחנות בשעה 21:45, כמעט ארבע שעות אחרי שהתחלתי את ההרפתקאה.

ורק בכדי לסיים את הסאגה, אני אגיד שני דברים על העופות של המבצע, אחד טוב ואחד באעסה.
הטוב - העופות היו סופר טריים! ביום שישי בישלתי אחד מהם, ומה אגיד, מזמן לא נהננו מבשר רך ועסיסי וטעים כל כך. אם תשאלו אותי, לדעתי באותו בוקר התרנגולת הזאת עוד התחככה עם חברותיה בלול. כנראה שבכדי לענות על הביקוש, שרשרת האספקה היתה קצרה מאד. בתיק תק מהלול למשחטה, מהמשחטה לדלפק בסופר, מהדלפק בסופר לסיר שלנו. זה היה העוף הכי טרי שאכלתי אי פעם.
והדבר הלא כל כך טוב - מרוב מהירות, לא הספיקו לעשות לעופות תספורת ותגלחת.... בחיים לא הכנסתי הביתה עוף עטוי כל כך הרבה נוצות, כולל כמה גדולות וארוכות שבדרך כלל לא נראות במחוזותינו... שעה שלמה לקח לי לשלוף את הנוצות אחת אחת ולהביא את העוף למצב רגיל.
רק בשביל זה לבד הייתי מוכנה לשלם 14.99 ש"ח לק"ג במקום 0.79...

ומילה נוספת על המבצעים ברמי לוי.
כולם אומרים שהוא הוזיל את העוף, אבל תקע מחירים גבוהים על כל שאר החנות.
לא נכון.
בדקתי, השוויתי, ולא שמתי בעגלה שום דבר שמחירו נראה לי יקר מדי. נהפוך הוא. אני תמיד קונה ברמי לוי במבשרת, ומשלמת הרבה יותר על פריטים מסויימים שבתלפיות נמכרים יותר זול!
ובנוסף, היו גם מבצעים טובים במחלקת הירקות. קניתי כרוב לבן ב - 0.89 ש"ח, עגבניות 1.89 ש"ח, בננות 2.89 ש"ח אבוקדו 2.89 ש"ח, גזר 0.99 ש"ח, תפוחי אדמה 1.99 ש"ח --- אין מחירים כאלה בשום מקום!

כשבאתי הביתה ניתחתי את החשבון. סה"כ החסכון המצטבר שלי בקניה הזאת היה למעלה מ - 150 ש"ח. וזה סכום שלא הולך ברגל... אם רק היו נותנים לנצל אותו במבצע, ללא הגבלה, הייתי יכולה לקנות בסכום הזה עוד 190 קילו עוף לפי 0.79 ש"ח, לכל השכונה, לכל השנה...