זה כבר כמה שנים שאני מפנטזת על איך אני עושה כסף קל מתוכניות טריויה בטלויזיה.
אני יושבת בבית, יודעת כמעט את כל התשובות וצועקת אותן אל המסך, ואת הכסף הגדול גורפים אחרים...
בזמן האחרון אני מדמיינת את עצמי עוצרת כל מיני מוניות כסף, עונה "כן, סופי" כששואלים אותי אם אני רוצה להיות מיליונרית, עומדת באור הזרקורים מול 100 חלונות קטנים עם אנשים, ואפילו מוכנה להסתפק בלשבת בחלון קטנצ'יק כזה בעצמי אפילו ששם זה לא הכסף הגדול... בקיצור, גם אני רוצה את הכסף הקל הזה!
קל?
לא ממש.
אחרי שנים של פינטוזים, החלטתי לעשות מעשה ולנסות להגיע לאחת מהתוכניות האלו.
התחלתי עם הלהיט התורן - אחד נגד 100.
בסוף כל תוכנית יש הפניה לאתר שבו ניתן להירשם כמועמד להופיע בתוכנית.
נכנסתי.
נרשמתי.
תתחילי לשחק, אמרו לי, נראה מה את שווה.
בתור בונוס נתנו לי 20 משחקים חינם.
שיחקתי. 20 המשחקים נגמרו תוך רבע שעה. ברובם ניצחתי, ידעתי כמעט הכל.
בסדר, בחלק גם הפסדתי, בעיקר בכל מיני שאלות על אולימפיאדות ושחקני טניס ומונדיאלים וכאלה.
אף אחד לא מושלם... אבל אני אשתפר. אם אני אדע שאני הולכת לתוכנית, אני אעשה לי איזו מערכת לימוד, כל יום אשנן קצת עובדות ומספרים מכל מיני תחומים.
כסף קל כסף קל, אבל צריך קצת לעבוד בשבילו...
אחרי שנגמרו 20 המשחקים, ונרשמה אצלי תחילתה של התמכרות מסוכנת, הסתבר לי שדרך ארוכה לפני...
כדי להמשיך לשחק, אני צריכה לקנות משחקים.
ככל שאשחק יותר, כך הניקוד שלי יעלה יותר, וכך הסיכוי שאוזמן לתוכנית יגדל.
טוב, לא נורא, סבבה. מה זה 15 ש"ח ל - 150 משחקים, הרי בסוף הדרך אני יכולה להיות מיליונרית. זו מין השקעה של שלח לחמך על פני המים...
נתתי כרטיס אשראי, ותכף הופיעה לי יתרה של 150 משחקים בחשבון.
התחלתי ל"בזבז" אותם, 20-30 משחקים בכל "ישיבה".
אפילו נהניתי, אחלה בילוי של זמן.
הניקוד שלי עלה ועלה, והמשיך לעלות, והנה תכף נגמרים לי המשחקים - ולנבחרת של הטובים - המועמדים לטלויזיה - אני לא נכנסת...
למה? התחלתי לחטט באתר ולקרוא אותיות קטנות.
אהה... מסתבר שכדי שיתחילו לספור אותך - אתה צריך לשחק על כסף...
מי שמשחק סתם על נקודות פושטיות זה לא נחשב, זה סתם בילוי זמן.
מי שרוצה ת'כלס, צריך לשים מזומנים על השולחן!
טוב, שוב שכנעתי את עצמי, נשים 100-200 ש"ח, מה הבעיה, הרי זו השקעה לטווח ארוך... אם אני אגיע בסופו של דבר לתוכנית - אני יכולה לצאת משם עם עשרות אלפי שקלים (או כלום...)
כרטיס האשראי נשלף שוב, וקניתי לי 50 משחקים ב - 100 ש"ח. כל משחק עולה 2 ש"ח.
סופשבוע שלם ביליתי מול המסך, עונה לשאלות כמו כמה קדנציות כיהן ג'ימי קארטר, כמה צבעים יש בדגל של הולנד, מה זה פראנג'ליקו, האם אליכין נמצאת צפונית או דרומית לתל אביב ומה סוג המשחק שמשחקת ה'בוסטון סלטיקס'.
100 השקלים שלי נמתחו כמו גומי, הרווחתי והפסדתי ושוב הרווחתי ושוב הפסדתי - ממש כמו בקזינו. אבל סוף סוף השם שלי הופיע בחלון של הנבחרים. קודם מקום שביעי בעשיריה הפותחת, אחר כך מקום חמישי ואחר כך מקום רביעי.
ושם נעצרתי. נגמר הכסף. נגמרו המשחקים.
שאני אשים עוד מאייה?
את כמה המשחקים האחרונים שלי שיחקתי מול יריב מאד עקשן. הוא הביס אותי פעם אחרי פעם, פשוט אי אפשר היה לנצח אותו!
בתחתית המסך יש חלונית קטנה של צ'ט, והייתי חייבת להחמיא לו.
"תשמע, אתה טוב! כל הכבוד!" כתבתי לו.
"טוב, זה בגלל שאני גאון" הגיעה התשובה המיידית...
צניעות לא כלולה בגאונות שלו, חשבתי, אבל מה שנכון נכון - הוא כנראה באמת גאון.
פטפטנו קצת. כולה ילד בן 19. נמצא באתר הזה כבר כמה שבועות, משחק כמה שעות בכל יום. מכיר כבר את כל השאלות בעל פה, מנקנק את כולם ומרוויח נון סטופ, לא מספיק בשביל לצאת עם בוחטה כסף ביד, אבל מספיק בכדי לממן את מאות המשחקים שהוא משחק (הרי כל משחק עולה 2 ש"ח, זה לא בחינם)
הניקוד שלו היה הרבה יותר גבוה משלי, אז התחלתי לתחקר אותו - איך מגיעים לתוכנית, מי מזמן אותך, מתי וכו'?
עוד לפני ששמעתי את התשובות שלו כבר התחלתי להבין שעם כסף קל אני לא אצא מכאן.
כלומר, לא מספיק שאתה חכם ויודע, ואפילו גאון. לא מספיק שאתה מגהץ את כרטיס האשראי שלך וקונה לך 'זמן בידור' בכסף מלא. לא מספיק שאתה מעמיס על המוח שלך כל מיני נתונים מיותרים שספק אם אי פעם תזדקק להם שוב. כל זה ממש לא חשוב. בשביל להגיע לטלויזיה אתה צריך בעיקר ויטמין P.
כמו בהרבה מקומות אחרים - גם כאן, אם אין לך פרוטקציה, או אין בך משום 'גימיק' שיביא לטלויזיה רייטינג, אתה יכול להמשיך להשאר תקוע ומשחק באתר הזה לנצח.
לתוכנית יגיעו אחרים, כאלה שמישהו עשה להם קיצור דרך, כאלה שיודעים הרבה פחות ממך, כאלה שהיו מספיק חכמים כדי להבין שכסף קל לא מושג בעבודה קשה וסיזיפית.
הכסף הקל היחיד שמישהו עושה שם זה מפעילי האתר.
כדי להגיע אל אברי גלעד צריך כנראה למצוא דרך אחרת.
ורק אני המטומטמת ישבתי שם ושיחקתי שעות על גבי שעות (אני מפחדת לכתוב ימים על גבי ימים, אבל זה יותר קרוב לאמת...)
ברגע שהתפכחתי - איבדתי את החשק להמשיך לשחק.
אמנם פרשתי כשאני במקום רביעי בעשיריה המובילה, ולפי מה שכתוב באתר מישהו אמור להתקשר אתי ולהזמין אותי לתוכנית, אבל עבר כבר חודש ימים מאז ואני מסופקת אם זה יקרה.
נכון, היה לי כיף ונחמד לשחק, אבל אני באתי בשביל הכסף! לא בשביל להעשיר את מפעילי האתר או בשביל לשרוף לעצמי ימים שלמים בנסיונות לענות נכון מה המטבע הרשמית של רואנדה, כמה ילדים היו בחמישיה הסודית (רק 4, חהחה) מי היה נגיד בנק ישראל הרביעי ומי המציא את כולא הברק או איזה שר היה שלום שמחון.
את מי זה בכלל מעניין.
2.3.08
הראש היהודי ממציא לנו פטנטים
ביום שישי שמעתי הרצאה מאלפת של המזרחן, ד"ר גיא בכור.
אני מאד אוהבת לקרוא אותו, ופוקדת את האתר שלו בקביעות, אבל ההרצאה הזו היתה המפגש הפרונטלי הראשון שהיה לי אתו, והוא פשוט הדהים אותי בידע שלו, בכשרון הרטוריקה שלו, בכריזמה הנשפכת ממנו.
למחרת סיפרתי לילדים שלי כמה התלהבתי ממנו ואיזה דברי חוכמה הוא השמיע, והבן שלי, בהומור נוסח 'האחים בלוז' שלף איזו עקיצה של 'מה את רוצה, את לא יודעת שד"ר גיא בכור נמצא כאן
on a mission from god?'
יש בזה משהו. כשמקשיבים לו מרצה, מנתח, מפיל ומעלה ממשלות ואישים, בוחן כליות ולב ומהלכים של דמויות מפתח באזורנו, באמת מתקבל הרושם שהוא כל יודע, סגנו של אלוהים.
אבל מה לעשות - הבן אדם באמת יודע, והרבה.
אני פשוט הוקסמתי מהיקף הידע שלו, מהיכולת הפנטסטית שיש לו לקשור בין דברים, לחבר קצוות, להראות תמונה שלמה במקום חלקיקים בודדים שלה.
כשיצאתי מההרצאה, המזרח התיכון כולו היה מונח על כף ידי, בלי חורים שחורים או דברים לא מוסברים. הכל התחבר עם הכל, הכל מצא את ההקשר ההגיוני שלו, את מקומו בפאזל.
בקיצור, ביום שישי הפכתי לגרופית של ד"ר גיא בכור.
קראתי באתר שלו מאמר, שדווקא בהרצאה הוא לא התייחס אליו. אני חושבת שהרעיון שהוא מעלה שם הוא פשוט הברקה, מסוג הדברים שיש בהם מין ניצוץ גאוני של הג'יניוס היהודי, ואני רוצה לשתף ולספר על זה.
בסוף הפוסט אני אתן גם קישור לקריאת המאמר כולו, אבל הנה עיקריו:
מי ניצח במלחמות האנושות? שואל ד"ר בכור, ועונה מיד - מי שבא עם המצאה חדשה וגאונית אל שדה המערכה.
מי שמכניס גורם חדש ובלתי מוכר למערכה. זהו קרב המוח.
והרי אנחנו, היהודים, מוח יש לנו בשפע!
אז ככה מציע ד"ר גיא בכור להפעיל את המוח שלנו כנגד אויבינו:
התחלת ציטוט:
בכל פעם שמשוגרת רקטה לשטח ישראל, תגיב ישראל אוטומאטית באחת מהתגובות הבאות, או כמה מהן ביחד, כנגד האוכלוסיה, שגם תבין כי הדבר מתרחש בגלל שנורתה רקטה לישראל:
*תותחים של גז מדמיע ישגרו את החומר הזה לכל רחבי הרצועה, לפרקי זמן הולכים ועולים.
*רמקולים אדירי עוצמה ישמיעו רעשים נוראיים, למשל חריקות, סירנות, פיצוצים מחרישי אוזניים, לערי הרצועה. בתחילה לעשר דקות, אחר כך רבע שעה, עד שעות. זה גם יכול להיות מוזיקה ישראלית (ריטה? שלמה ארצי? מוזיקה קלאסית?) או קריאות "חמאס עושה לכם את זה", כמו בשטיפת מוח למשך שעות, שוב, שוב, שוב, ושוב, והכל בעוצמה אדירה, בווליום שאינו מאפשר תיפקוד נורמלי. הרמקולים יגיעו מן הים ממערב ומן הגבול ממזרח. אם נורה קסאם בלילה, אז כמובן הרעש האדיר גם בלילה. שוב ושוב ושוב. יש להיות נחושים.
*בזמן התקהלויות גדולות, הבא נביא אליהם את "הצבע האדום": מטוסים ירססו צבע אדום שאינו יורד על עשרות אלפי המתקהלים, תומכי חמאס, כדי שיסומנו אצל בני עמם. אחרי שבוע זה גם יכול להיות צבע כחול. ניתן לגוון.
*המים לעזה מגיעים מישראל. אין סיבה שהמים לא יהיו אדומים בעצמם, אם כי צבע מאכל, כמובן. גם זה סוג של תזכורת לצבע אדום. אם הצבע הזה מגיע לשדרות ולאשקלון, מדוע שלא יגיע גם לעזה?
*ניתן לגוון ולפזר פלפל שחור עם תותחי שיגור או מן האוויר, ומה לא. רק צריך להפעיל את הדמיון קצת. ניתן לשלב תגובות, ולהפתיע בכל פעם במשהו חדש. קל יחסית לעשות זאת, זו קהילה סגורה, אורבאנית וקרובה. אין זו לבנון שהחזית שלה פתוחה הרבה יותר.
*לזה יש להוסיף כמובן את הניתוק המלא של התשתית מעזה, ובאמת הגיע כבר הזמן. לפחות את אספקת הדלק לרצועה, שאנו, אבוי, במו ידינו מספקים באמצעות חברה פרטית ישראלית. שום דבר לא ייכנס עוד לרצועה מישראל.
*בנוסף לרמקולים האדירים שיפנו את האצבע המאשימה לעבר חמאס, יפוזרו כרוזים, שיסבירו לתושבים מי גורם להם את כל זה באופן ישיר: חמאס.
אני אומר לכם שאחרי עשרה ימים כאלה, נטולי שינה, טרוטי עינים, עם אוזניים מצלצלות, עם עינים בוערות מגז מדמיע בלתי נגמר, צבועים באדום, ועם שירים ישראליים בעוצמה נוראה, כל זאת בטרטור פסיכולוגי בלתי נגמר, התושבים יחנקו במו ידיהם את מי שישגר טילים לעבר ישראל. הם הרי רואים את המשגרים, הפועלים בשכונות המגורים. אנו נעשה בדיוק מה שהם עושים לנו: טרטור פסיכולוגי, שבו אנו ננצח, שכן מול מה שכתבתי כאן יהיה להם מאוד קשה לעמוד לאורך זמן.
סוף ציטוט
תודו שזה רעיון יצירתי, לא?
ומה יש, ניסינו כבר כל כך הרבה דרכים. למה לא לנסות גם את הדרך הזאת, שיש בה קורטוב גאוניות ואלמנטים מפתיעים שודאי יכו בהלם את הצד השני.
אם הדרכים הקונבנציונליות לא עוזרות - אולי הניצוץ הקצת משוגע הזה יעשה את זה...
ולכל יפי הנפש שתכף יזדעקו שזה לא אנושי לעשות דברים כאלה - האם להפציץ מהאוויר ולפגוע גם בחפים מפשע זה יותר אנושי? האם לשלוח את מיטב בנינו להכנס רגלית לקן הצפעונים הזה שנקרא רצועת עזה ופשוט לשלוח אותם אל מותם - זה יותר אנושי?