|
יוםרביעי, 25.4.07 עצמאות עכשיו שיום העצמאות כבר מאחורינו, אפשר רגע לדבר על עצמאות בלי הטרראראם המתלווה לחג הזה? בלי האופוריה שכולנו שקועים בה, זו שהשירים היפים והמערכונים מימי קוקוס והטקסים והנאומים מלבּים אותה וגורמים לנו לחשוב שאנחנו עצמאים. גם כן עצמאים, עאלק. נראה אותנו עושים צעד אחד קטן שלא מתואם עם קונדוליסה או עם הבוס שלה. אבל עזבו, לא עליהם רציתי לדבר. רציתי לדבר עלי, עלינו, על מה שנקרא 'האיש ברחוב'. אנחנו עצמאים?? אבל את האמת. למי מאתנו יש באמת את החופש והכוח והרצון לפעול בעצמאות, מבלי לשים עליו כבלים - מכורח, או מרצון? מי מאתנו עצמאי לחלוטין במחשבה, בפעולה, בהתנהגות? הרי אם נגיד תמיד מה שאנחנו חושבים - נרחיק מעלינו את כל מקורבינו. אם נפעל רק כמו שאנחנו רוצים - בטח נאבד את מקום עבודתנו, וננתק את כל קשרינו התעסוקתיים והחברתיים. אם כל אחד יפעל 'בעצמאות' - נגיע לאנרכיה. (איפה תומס הובס כשצריך אותו?) בקיצור - שלא יקשקשו לנו על עצמאות. אנחנו כולנו פועלים בתוך מסגרות, שמים על עצמנו במו ידינו את הכבלים מרצון. ומי שיגיד מה פתאום, אני חופשי ועצמאי - יאללה, שיתפכח כבר. החבל שלו פשוט קצת יותר ארוך, אבל גם הוא קשור חזק בקצהו השני. ואני בכלל שמחה להיות לא עצמאית. דווקא הגדרת הגבולות שלי - נותנת לי את המקום שלי בתוכם. יותר בריא לי להיות כבולה, מאשר עצמאית אבל תלושה מהמציאות. וסליחה משניים וחצי קוראי אם אני לא מובנת - אני סתם מפטפטת עם עצמי. עושה רציונליזציה. טררראח - קבלו פטיש פלסטיק וירטואלי בראש ושפריץ של קצף שערות, שלא תשכחו את יום העצמאות :-) 
 הסוד יש עוד מישהו בארץ הזאת (מה בארץ, בעולם!!) שעדיין לא קיבל את הסרט הסוד? מי שבמקרה לא קיבל את זה במייל לפחות משנים עשר מכותבים, מוזמן לצפות בסרט כאן. הסוד אמור להכניס שינוי בחיים של כולנו. נקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב. אז תהנו לכם, ותיישמו, הא?
משאלה אם נגיד, סתם למשל... נגיד... אני יודעת שזה לא אפשרי, אבל נגיד שהיתה עכשיו יוצאת איזו ג'יני זוהרת מתוך בקבוק טופחת לי בשרביטה על הכתף, ואומרת לי: היי, את. כן, את, את. הגיע תורך. אחרי 2000 שנות ציפיה, את סוף סוף יכולה לבקש משאלה. תזכרי, רק אחת, ובלי חַרָאטַה (בסלנגית ירושלמית של ילדותי זה 'בלי להתחרט') אז תגידו, מה אתם חושבים שהייתי מבקשת ממנה? שלום בכל העולם? שלום בישראל? לזכות בלוטו/טוטו? נאאאא...... מה פתאום שאני אעשה לה חיים כאלה קלים. אני צריכה להתקיל אותה עם משהו, שהיא לא תדע מאיפה הוא בא לה. ובשבילי? בשבילי המשהו הזה ישנה לי את כל החיים. אם נגיד, רק נגיד שהג'יני הזאת תרחף באוויר לידי ותמתין לתשובה אני לא אתן לה לחכות הרבה. המשאלה שלי מוכנה ומזומנה, מצפה להזדמנות לפרוץ החוצה. מה שאני אבקש ממנה זה.. שאני אוכל לאכול מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה. ומי שחושב שסתם ביזבזתי משאלה על בקשה טריויאלית ודבילית, שיחשוב. (נכתב אחרי ארוחת צהרים של חצי קופסת טונה וסלט עלים ירוקים, ופינטוזים מזה יומיים רצופים על מופלטה טבולה בדבש)
|
עיצוב האתר:
כל הזכויות שמורות לחמדה גלעד ©