|
יום רביעי, 26.4.06 שוב בבית... אז דרום אמריקה מאחורינו... היה נפלא וקשה. אם היינו עושים את הטיול הזה לפני 20-30 שנה, בטח היה יותר נפלא, ופחות קשה.. כי דרום אמריקה היא יבשת של פעילויות אינטנסיביות, וככל שרמ"ח אבריך ושס"ה גידיך צעירים וגמישים יותר, ככה יותר קל לצלוח את נהרותיה והריה וג'ונגליה, וגם להנות מזה!! מי שרוצה לקרוא על חוויותינו - מוזמן לבקר באתר החדש: מיקרו קוסמוס - בקצב לטיני  בינתיים, עד לסיום כתיבת כל פרקי יומן המסע והעלאתם לאתר החדש, 'תושבת המלאכה' באתר הזה... זה לא כל כך נורא, נכון?? רבאק, יש גבול לכמות המילים שאפילו גראפומנית כמוני יכולה לייצר...:-)) Hasta la vista, baby..... 
יום רביעי, 21.9.05 מה, כבר עברה שנה?? עוד אחת?? לא יאומן איך שהזמן רץ... הסליחה עם כל מי שנכנס הנה בציפייה למצוא עדכונים, ומתאכזב.. אני לא אתחיל להתנצל, תירוצים יש לי מכאן ועד להודעה חדשה.. אני רק אספר לכם שבשנה הקרובה יש לי ממש תירוץ עם קבלות בשביל לא לעדכן את הבלוג.. אנחנו פשוט יוצאים לטיול ארוך, הפעם ללא המחשב הנייד, כך שקשה יהיה לעדכן מהדרכים. אבל הכל יירשם, יצולם, ובדרך זו או אחרת ידווח כאן, אולי רק כשנחזור. המסלול שלנו, לידיעת מי שמסתקרן, הוא כזה: אחרי מספר ימים במדריד, נטוס לקובה. כשנשבע מהוונה וממועדוני המוזיקה שלנו, נצא לחרוש ברכב שכור את קובה מקצה לקצה. המדינה הבאה היא מכסיקו, נגיע לקנקון בטיסה אבל נעלה מיד על מעבורת לאיסלה מוח'רס. אחרי שנרווה ים כחול וחול לבן, נצא לתור את חצי האי יוקטן ואת אתרי העתיקות של המאיה. משם נעבור לגווטמאלה, ואחר כך לקוסטה ריקה. כאן מסתיים פרק מרכז אמריקה, ואנחנו עוברים סוף סוף לדרום אמריקה.. אקוודור, פרו, בוליביה, ברזיל ארגנטינה וצ'ילה, לא בדיוק בסדר הזה. נזגזג קצת בגלל אילוצים של מזג אוויר וכמובן הקרנבל. נקנח בארצו של הדוד סם, כמה שבועות בארה"ב, ואז נחזור הביתה........... אז תחזיקו לנו אצבעות שיהיה טיול נפלא, ו...נשתמע, מתישהו!! אה, ולפני שאני אשכח, אני רוצה לברך גם בחג שמח ושנה טובה... (איזה מזל שהברכה משנה שעברה עדיין תקפה... לא נורא, קראו אותה שוב..) 
יום רביעי, 4.8.04 נגמר חג האהבה?? ברוך השם. כמה רעש עשה היום הזה... אז עכשיו, שהחגיגה הסתיימה, אפשר קצת לקלקל את האופוריה שצבעה את כל הארץ באדום לוהט??? לא רציתי לפני כן, בשביל לא להיות משביתת שמחה, אבל האמת היא שאני באמת לא חושבת שיש סיבה למסיבה. אני נושאת עיניים ומביטה סביבי - כל כך מעט אהבה אני רואה. את רוב הזוגות שאני רואה מסביב אפשר לתאר בהרבה תיאורים, אבל 'אוהבים' לא בדיוק מתלבש עליהם. במקרה הרע - הם מתעבים אחד את השני, חולמים להיות במקום אחר ועם מישהו אחר, ואם 'מצליח' להם - הם גם עושים את זה. במקרה הטוב - הם מעמידים פנים ונשארים יחד בגלל ההרגל, בגלל הילדים, בגלל הרכוש, בגלל העצלנות.. אז איפה האהבה?? אצל בודדים, ממש בודדים. ואלה, הבודדים האוהבים, לא צריכים שלוח השנה יסמן בשבילם יום מיוחד לאהבה. אצלם - כל יום, וכל שעה ביחד - זה חג של אהבה.. ועוד לא אמרתי מילה על כל אותם נשים וגברים שאין להם זוגיות מכל סוג שהוא - החג הזה אתמול בטוח עשה להם הרבה כאב לב.. בעיני, היום הזה מיותר לחלוטין.
|
עיצוב האתר:
כל הזכויות שמורות לחמדה גלעד ©