wellness5

מילפורד סאונד, ניו זילנד

יום רביעי, 5.3.03
טה-אנו, פיורדלאנד, ניו זילנד
( Te-Anau, Fiordland, New Zealand )

הדרך מקווינסטאון לטה-אנו פשוט מקסימה. אני יודעת שאני חוזרת על עצמי שוב ושוב, אבל מה לעשות, גם הנוף המשגע חוזר על עצמו שוב ושוב...
הכביש עובר ממש על שפת אגם וואקאטיפו, ( WAKATIPU ) ובגדה השניה ההרים גולשים עד לתוך המים. לאורך קילומטרים אתה לא יכול להתיק את מבטך מהנוף.

11-1

בחוץ נושבת רוח חזקה מאד, שממש מאיימת להפוך את המכונית הקטנה שלנו. לא פעם ממש התנדנדנו על הכביש מצד לצד..

בצידי הדרך צמחייה משגעת, עצים בצבע כסף:

11-2

מסתבר שהרוח החזקה רק היתה סימן מקדים לגשם שעומד להגיע, וכשהוא אכן הגיע, תוך דקות, מצאנו את עצמנו בעיצומו של חורף אמיתי!! איזה קור, ורוח וגשם! השמיים אפורים, ערפל, לא רואים ממטר... ויש לנו עוד כמה עשרות קילומטרים לנהיגה..
הדלקנו חימום באוטו, מגבים בעוצמה מלאה, הורדנו מהירות, וקיללנו את הקיץ הניו זילנדי.

שמעתי כל מיני אנשים אומרים שאפשר וכדאי לטייל בניו זילנד בכל עונות השנה, ולא רק בקיץ שאז הכל מלא והמחירים מרקיעים שחקים.
אני חייבת לומר שזו שטות גדולה לחשוב כך.
מזג אוויר גשום וקר ומעורפל, לוקח 90% של ההנאה מניו זילנד.
כי הרי בינינו, מה יש כאן בארץ הזאת?
רק נוף. ועוד פעם נוף. ועוד פעם טבע מדהים, ועוד פעם נוף..

אז אם אתה לא יכול להוציא את האף החוצה מהאוטו, בגלל המבול,
אם אתה לא יכול לצלם כי הכל אפור ורטוב,
אם כבישים חסומים בגלל נחלים שעולים על גדותיהם, והרים שלמים גולשים לך בסחף ישר לתוך מסלול הנהיגה על הכביש - אז מה אתה עושה כאן בכלל?
שב בבית ותצפה בקלטות של נשיונל ג'יאוגרפיק..

למי שמתכוון להגיע הנה אני אומרת, עשה טובה לעצמך ובוא רק בקיץ.
גם ככה, בקיץ, לא מובטח לך גן של שושנים... הנה עובדה, אנחנו באמצע הקיץ והיו לנו יותר ימי גשם משמש. אבל לפחות, בין גשם לגשם - יש גם קצת שמש...
בחורף אין גם את זה.

והשמש נורא חשובה כאן... לא רק בשביל הטמפרטורה הנעימה והלבוש הקליל.
אלא בגלל האור והצבע המיוחד שהיא נותנת לכל.
הירוק של העצים זוהר ומבריק, וקשת הכחול-ירוק של מי הים, האגמים והנחלים פשוט יכולה לטמטם את הבן אדם מרוב יופי.
כשאין שמש - הכל נראה דהוי כזה, סתמי וחיוור.
אז סגרנו שתבואו לניו זילנד רק בקיץ???

הגענו לטה-אנו לקראת החשיכה, מתים מרעב.
מה רבה היתה הפתעתנו כשגילינו שביחידת הדיור שקיבלנו, אין מטבח... היה פריג'ידר, היה קומקום, היה טוסטר קטן, וזהו...
מסתבר שכשעשיתי בטלפון את ההזמנה, שמתי דגש על שירותים בחדר, ולכן הם רשמו שאנחנו רוצים יחידה שנקראת אן-סוויט, וזה לא מובן מאליו שביחידה כזאת יש גם מטבח.. אז כדאי לשים לב לזה כשעושים הזמנות, ואם המטבח חשוב לכם אז צריך לבקש בפירוש קיצ'ן-יוניט, או סלף-קונטיינד.

בקיצור, מה עושים? מה ואיך נאכל?
המטבח הציבורי היה דווקא גדול ונחמד, אבל די עמוס בהמון חבר'ה צעירים מבשלים.
לא כל כך התחשק לי לבשל בין עוד עשרה שפים פוטנציאלים שחורכים את רוטב הפסטה שלהם, והצעתי ליעקב להביא מהסופר עוף בגריל, ופירה באבקה שרק מוסיפים עליה מים חמים. וכך באמת עשינו. קפצנו לסופר, הצטיידנו במצרכים ורצנו חזרה למטבח להכין הכל לאכילה.

שם הסתבר לנו כי כפר הנופש הזה לא מספק אף כלי מטבח אחד!!
לא סיר, לא מחבת, לא קערה, לא כוס, לא מזלג או סכין, אפילו לא צלחת!

יש שם תנורים, כירות גז, מיקרו, קומקומים... אבל אף כלי..
זה ממש חריג ויוצא מן הכלל, לא נתקלנו בזה בשום מקום אחר לאורך כל הטיול שלנו בניו זילנד.

נו, ואיך כל הכשרונות הצעירים שהיו שם בישלו??
כולם נסחבים עם הכלים שלהם..
שתי צלחות פלסטיק, מחבת, סיר קטן וכו'..

לישראלים היה יצוג די נכבד בין החבר'ה הצעירים האלו, וכמה מהם, נחמדים נורא, הציעו להשאיל לנו את הכלים שלהם, בתנאי שאנחנו רוחצים אותם בסיום, ומביאים להם את זה לחדר שלהם, בקצה השני של הכפר.. זו נשמעה לנו טרחה לא כדאית, הודינו להם יפה, וקיבלנו החלטה להיות לערב אחד מיסטר ומיסיס ברברסקי..
ויתרנו על הפירה.
תפסנו לנו שולחן מרוחק בחדר האוכל.
הוצאנו את העוף בגריל משקית האלומיניום שומרת החום שלו, פתחנו אותה על השולחן והנחנו את העוף מעליה, ויאללה, לעבודה ולמלאכה, עם הידיים....
והעופות בגריל של ניו זילנד הם מה זה שמנים!! השומן נוטף מכל כיוון! זה לא כמו עוף בגריל אצלנו, שמצמקים לו את הנשמה ומייבשים אותו לגמרי... כאן זה לא ממש עשוי בגריל, אלא מין מבושל כזה וכנראה רק בסוף מוכנס לאיזה סיבוב השחמה בגריל. הוא עסיסי, נוטף מיצים, ומה זה מלכלך... ובנוסף, הניו זילנדים, באופן אוטומטי, עושים מכל עוף בגריל מאכל חגיגי, וטורחים למלא אותו במילוי המסורתי - כמו באמריקה - של העיסה הדביקה שנקראת סטאפינג.
כל הבטן של העוף סטאפד בסטאפינג... בערך כמו מילוי של קישקע אשכנזי...
כשרעבים, טורפים גם את זה..

בקיצור, היינו מחזה ממש מביש, עם הידיים והפה המשומנים, ואפילו אנחנו נגעלנו מעצמנו..
אבל לפחות שבענו.
חזרנו לחדר והתקרצפנו עם מים חמים וסבון, ורק מאוחר יותר באותו ערב, גילינו בחדר איזה ארון, נחבא קצת, ובו שפע של כלי אוכל!! צלחות וסכינים ומזלגות וכוסות וכל מה שצריך כדי לאכול כמו בני אדם...

~~~~~

טה-אנו היא עיירה מקסימה בפני עצמה, ובילינו בה כמה ימים. אבל הסיבה העיקרית להגיע אליה, היא כדי לצאת ממנה לשייט לפיורד הגדול שנקרא מילפורד סאונד.
עשינו הזמנה לשייט במשרד של כפר הנופש שלנו, שילמנו 58 דולר לאדם ( מחיר מוזל, כי אנחנו נוהגים לבד עד המזח ממנו יוצאת הספינה )
יש כל מיני עסקות חבילה לשייט הזה, שכוללות גם הסעה מטה-אנו, אבל אנחנו העדפנו לנסוע באוטו שלנו ובקצב שלנו.
קמנו בבוקר מוקדם, כי חיכתה לנו נסיעה של כשעתיים וחצי, וצריך היה להתייצב לשייט ב - 10:30.
מה אגיד לכם, זו הפעם הראשונה שאנחנו רואים את ניו זילנד בחוץ בשמונה בבוקר....
מסתבר שלא הפסדנו כלום... כי כל בוקר, כשאנחנו עדיין ישנים בשעה הזאת, גם כל השאר עדיין ישנים, או סתם מחופרים בבתים. בקושי מצאנו תחנת דלק לתדלק כל כך מוקדם. העיר היתה סגורה ומסוגרת, רדומה לגמרי.

אגב תחנות דלק, בכמה מקומות בעיר יש שלטים עליהם כתוב - 'נוסע למילפורד סאונד? אל תשכח למלא דלק, אין שום תחנה למילוי דלק בדרך לשם או משם..'
נכון שישראלים כבר היו דואגים לפתוח שם לפחות עוד שתי תחנות נוספות?
אחרי הכל, מאות מכוניות ביום נוסעות את הדרך הזאת הלוך ושוב... איזה מין דבר זה שבמאתיים וכמה ק"מ, לא תהיה אחת סונול, אחת דלק ואחת פז, לפחות??

הדרך למילפורד סאונד היא פשוט מטמטמת. זהו, אין לי מילה אחרת.
יופי נשגב, הטבע במלוא הדרו!

11-3

הפסגות מושלגות. ההרים מזדקרים בכל מיני צורות דרמטיות. מאות מפלים קטנים זורמים על קירות הסלע של חלק מן ההרים החשופים:

11-4

מזג האוויר נורא ואיום, והולך ומתדרדר ככל שאנחנו מתקרבים למילפורד.
מתחיל גשם מעצבן, שלא פוסק אפילו לרגע אחד במשך השעות הקרובות.
האיזור הזה מקבל, לדברי מדריכת השייט שלנו, לפחות 7-8 מטר גשם בשנה.
שימו לב, מטרים. לא מילימיטרים, כמו אצלנו...

לאורך הדרך הכל מעורפל, אי אפשר לראות מטר קדימה. רק בשעות אחר הצהריים המאוחרות, כשאנחנו כבר עושים את דרכנו חזרה לטה-אנו ומתרחקים ממילפורד, חדל הגשם והשמש מחייכת קצת..
אבל את כל השייט עשינו בסימן מים מים מים..
מי הפיורד, מי הגשם, מי המפלים הגולשים מכל עבר, מגובה רב..

מיד עם העליה לספינה, אנחנו מחפשים לעצמנו שולחן וכסאות פנויים בסיפון הקפה-מסעדה, שזה דבר חשוב מאד במזג האוויר הדולף שבחוץ. תהיו חכמים ותשריינו לכם מקום כזה, ליד החלונות הגדולים המשקיפים על הנוף. אחר כך, כשתרצו לעלות לסיפון העליון ולהשקיף על הנוף עין בעין, בלי זכוכית באמצע - תוכלו להשאיר את החפצים שלכם על הכסא והשולחן (כמובן לא דברי ערך, אבל תיק, תרמיל, שקית וכו' ) ואז אף אחד לא יתפוס לכם את המקום עד שתחזרו.
אבל ההפך לא הולך - כי המקומות בפנים מתמלאים, הספינה עמוסה באנשים, ולא הכי נעים להעביר שעתיים וחצי בנדודים בין סיפון לסיפון ובחיפוש מקום נוח לישיבה.

במרכז הסיפון הפנימי הזה יש דלפק להכנת קפה/תה/שוקו, חופשי, לאורך כל השייט.
יש גם כמה סנדוויצ'ים ועוגות, וגם מין קופסת 'לאנץ' בוקס' כזאת, במחירים די מפולפלים, למי שרגיל לאכול את הצהריים שלו לפני שהשייט מסתיים.. לנו היו סנדוויצ'ים נהדרים שהכנתי בבוקר.

כמובן שחייבים גם לצאת החוצה, אל הקור והגשם, כדי לעשות את החוויה לשלמה - עם הקולות והריחות והצינה והרוח והכל.. אבל אין כסאות בחוץ, עומדים כל הזמן, בגשם. וגם די קר, אז חייבים להתעטף במעילים חמים, רצוי עם כובע, כי האוזניים קופאות.. יעקב הכריז שזה לא יום לצילומים, זה יום לשבת בפנים ולשתות בירה... זה יכול להסביר את מיעוט התמונות שיש לנו מן היום הזה.. אבל משהו בכל זאת יצא, למרות מזג האוויר הנורא, וסליחה מראש אם כמה מן התמונות נראות עגמומיות וכהות..

הספינה מנווטת בין הרים ובין איים, במין מסדרון-ים כזה, לפעמים צר ולפעמים רחב.

11-5

וחוץ מן המפלים הקטנים האלה המזרזפים מראש כל הר -

11-6

יש גם כמה מפלי ענק, שכל אחד מהם לבדו, פותר את בעיית המים של ישראל:

11-711-8

11-9

אחד המפלים האלה, מהתמונה השלישית אם אני לא טועה, נתן לנו מקלחת כזאת כשעברנו לידו, פשוט לא להאמין באיזה שצף קצף המים נזרקים למטה, עם רסיסים שניתזים לרדיוס של כמה עשרות מטרים. המדריכה אומרת כי גובהו של המפל הזה הוא כגובה בנין בן 50 קומות..

השייט שאנחנו בחרנו לקחת נקרא 'סיור טבע מודרך'. הוא קצת יותר יקר מהפלגות אחרות שהן סתם תיירותיות, אבל האמת שכמעט ואין הבדל וחבל לשלם יותר כסף לשייט מיוחד. הרגיל מספיק בהחלט. הנופים אותם נופים, והמסלול אותו מסלול..
אלא שאצלנו, בגלל ההגדרה של 'סיור מיוחד', המדריכה פיטפטה המון ונתנה אינפורמציה, לא ממש ברורה או נחוצה, על כל צמח ועל כל ציפור..
היו הרבה, ומתוכם הצלחנו לקלוט את אלה:

את בעל הכנף הזה, שבגלל שלא הקשבתי למדריכה - אני לא יודעת איך קוראים לו:
זה אולי קורמוראן?

11-10

ואת אלה, שמרוב שהיא קישקשה הרבה, אני כבר לא יודעת אם היא אמרה שאלה אריות יום, או כלבי ים...

11-11

אחר כך יוצאת הספינה אל הים הפתוח, ים טסמן. מרגישים קצת טילטולים, כי הים סוער, אבל תוך כמה דקות היא מסתובבת וחוזרת לתוך הפיורד, וחזרה למילפורד.

11-12

זהו, תם השייט.
הדבר היחיד שלא היה נהדר, זה זבובי החול.
אמנם, הגשם קצת מבריח אותם, אבל עדיין - הם מיטרד שאין כדוגמתו.
מה לעשות שהטבע הוא כל כך מקסים, אבל לא תמיד מי יודע מה נוח לבני האדם..

~~~~~

בעיר הזאת, טה-אנו, תפס אותי כאב השיניים שסיפרתי עליו לפני כמה פרקים.
איך שהגענו לעיר, התחלנו מיד את הבירורים איפה יש רופא שיניים. הפנו אותנו למרפאה המקומית, שהיא כמו מין בית חולים קטן שמטפל בהכל.
רופא שיניים אין להם.
יש רופא אחד שבא פעם בשבוע מהעיר הגדולה - אינברקרגיל שבדרום. אבל בגלל שהוא בא רק ליום אחד בשבוע, כל התורים תפוסים למשך השבועיים-שלושה הקרובים..
איכשהו הצליחו לדחוף אותי לתור, וביום ובשעה היעודה - אחרי שהתעכבנו איזה שלושה ימים 'מיותרים' רק כדי להמתין לרופא הזה, התייצבנו במרפאה.

האחות התנצלה ואמרה שהם קיבלו מקרה קצת מסובך שהרופא עובד עליו, ויש להם איחור נוראי.
היא התנצלה כל כך הרבה פעמים, והסבירה שזה היה מקרה חירום וכו' וכו'.
אני קפצתי על ההזדמנות שבאה לי משמיים לברוח מהטיפול הזה, כי עם כל משככי הכאבים שבלעתי, כבר לא כאב לי בכלל. אבל יעקב לא שיתף פעולה, ואילץ אותי להישאר..
היינו בטוחים 'שאיחור רציני ונוראי' כמו שהיא התבטאה, זה משהו כמו שעה-שעתיים לפחות..
כעבור רבע שעה בדיוק, הודיעו לי שהאיחור נגמר.. זהו, את יכולה להכנס.
אז בשביל רבע שעה הם עשו מזה כזה סיפור נוראי של איחור?
אצלנו אפילו לא מודיעים על זה, פשוט נותנים לך לחכות!

רופא השיניים הקיווי הג'ינג'י, דמה יותר לווטרינר מאשר לרופא שיניים. מין טיפוס של חוואי כזה..
זה אמור רק לגבי המראה שלו, לא המקצועיות. כי הוא היה מעולה! די פטפטן, כמו איזה דוד חביב.
קודם כל הוא שאל אותי אם הייתי מצוננת לאחרונה, וכשאמרתי שעוד רק לפני שבוע סבלתי מהתקררות רצינית, הוא אמר שכאבי שיניים יכולים לנבוע לפעמים מסינוסים גדושים, בשלבי החלמה מהצטננות. כמובן שאני שמחתי לקפוץ על ההזדמנות של לקום מהכסא שלו בלי שום טיפול, ולייחס את הכל להסינוסים... אבל הוא מיד הוסיף ואמר, שליתר בטחון כדאי לבדוק מה קורה שם בפה..
מבט אחד, כמה דפיקות איזמל על השן הכואבת - וזהו, נגזר גורלה.. זה חור קטן, בשן בינה. בארץ אולי היו עושים בו סתימה. אבל בניו זילנד, כך הוא הסביר לי, נוטים לעקור את שיני הבינה מבלי לטפל בהן. אז הברירות הן או לעקור עכשיו ומיד, או לחכות עד שאת חוזרת לארץ שלך ושם אולי יעשו לך סתימה...

אוי, איזו הצגה עשיתי לו שם... אני כל כך פחדנית כשזה מגיע לזריקות וכאלה..
אבל יעקב החזיק לי את היד כל הטיפול, וכעבור 7 דקות בערך הייתי בחוץ. עם פחות שן אחת בפה, ופחות 126 דולר בחשבון הבנק.. וכמה שרציתי לקבל לידי את השן הסוררת ( לא יודעת בשביל מה, סתם כך) הוא לא הסכים.
בניו זילנד משמידים אותן, הוא אמר, והעלים אותה בתוך איזה מיכל אטום..

אז אחרי שרווינו מטה-אנו, הגיע זמן לזוז הלאה. למחרת בבוקר נפרדנו מכפר הנופש הנחמד ומהעיר, ושמנו פעמינו דרומה, דרך מאנאפורי, לאינברקרגיל, ומשם דרך הקטלינס - עד ליעדינו הבא, דאנידין.

אני מקווה להשלים את שאר הפרקים על ניו זילנד בהקדם האפשרי, אבל אם הם יתמהמהו לעלות לרשת, אז רק תדעו שאני 'חייבת' את דאנידין ואוטאגו פנינסולה, אומארו, קרייסטצ'רץ', קאיקורה ו... זהו בערך, אני חושבת..
אז יאללה, 'תראות בינתיים..

לפרק הקודם                             לכל פרקי היומן מניו זילנד

 

 

תגובות 

 
0 # היכן שאר פרקי המסע ?רחל 2011-07-01 15:27
שלום רב,
בינואר האחרון היינו בטיול מאורגן, בשל הפחד מנסיעה מנהיגה ההפוכה .
אני מרותקת לתאורים היפים שלך אודות טיולכם , ומחפסת את השאר.
אודה לך אם תפני אתי אליהם בתקווה שהשלמת אותם.
תודה,
רחל
הגב
 
 
0 # היכן שאר פרקי המסע ?רחל 2011-07-01 15:30
צר לי נפלה טעות כתיב במילה מחפשת, כמובן עם ש' ולא עם ס' .
הגב
 
 
0 # איפה ההמשך?דרור 2016-09-05 12:27
איפה ההמשך?
הגב