זכרונות מאפריקה
25.5.08
לא להאמין שאני כבר אחרי המסע.......... כמה מהר זה עבר!
אומרים הרי ש - Time flies when you're having fun, ובמקרה הזה הזמן באמת עף.
היה פשוט מ-ד-ה-י-ם.
לא חושבת שאוצר המילים שלי מספיק עשיר בכדי לתאר את תשעת הימים שעברו עלי.
נקרא להם תשעה ימים של שכרון חושים? לא, לא נגזים. אבל בהחלט תשעה ימים של הרפתקאה עילאית, משהו של פעם בחיים.
אחד הדברים שעושה את מסעות מלכת המדבר לחוויה כל כך חזקה הוא גורם ההפתעה.
יוצאים לדרך מבלי לדעת עליה כלום-כלום-כלום.
יש תאריך יציאה, יש תאריך חזרה, יש יעד כללי ידוע, וזהו. כל מה שבאמצע - נעלם אחד גדול. באף רגע נתון אי אפשר לדעת מה יבוא ברגע הבא, וכשהוא מגיע - הוא בדרך כלל מביא אתו WOW ענק של הפתעה, של התרגשות.
כדי להבטיח שתהיה הפתעה גם לעשרת המסעות הבאים שיצאו לדרום אפריקה בחודשים הקרובים, הוחלט לשים איזה מסך ערפל ולהמעיט בתיאורים וסיפורים שעלולים לקלקל למשתתפות העתידיות את החוויה. משום כך לא יהיה כאן יומן מסע מסודר, עם תאריכים ומקומות ומסלולים ופעילויות.
במקום זה - אני אתן לתמונות לדבר במקומי...
נתחיל בזה שהנופים היו מרהיבים, לפעמים פשוט עוצרי נשימה. חלק מהתמונות יצאו לי ממש כמו ציור של אמן, לא? ההקטנה פוגעת בהן ולא ממש מאפשרת לתפוס את כל היופי וההוד, אבל אין מה לעשות זה אילוץ טכני:
הנהיגה והנסיעה בתוך כל היופי הזה היו הנאה צרופה.
כך נראו הרכבים שקיבלנו:
טויוטה היילקס, חדשות דנדשות, בין 15 ל - 16 ג'יפים בשיירה.
( ג'יפ אחד אויש על ידי המינהלה שלא תמיד נסעה אתנו).
אף פעם לא הצלחתי לתפוס תמונה של כל השיירה, אבל הנה, ככה נראה חלק ממנה:
המסלולים התנהלו לאורך כבישי אספלט, שבילי עפר ו...שטח שטח, כמו זה למשל:
( חבורה של בנות מכוונת את הנהגת איפה לשים את הגלגלים כדי לא לדפוק את הג'יפ או
חלילה לא להתהפך.)
לא תמיד הדרך האירה פנים לרכב החייתי שלנו, לפעמים אפילו הוא התקשה כשהיה צריך לחצות גשרים חצי שבורים, או לדלג מעל סלעים גדולים שמגרדים לו את הגחון:
אבל בסך הכל לא נרשמו שום תקריות משמעותיות. לא התחפרות, לא התהפכות, לא דפיקות רצינות. קצת עשינו קיפולים וסילסולים מהמדרגות הנמוכות של הג'יפים, אבל נראה לי שזה היה צפוי. קיבלנו קצת נו נו נו מהמפקדת, (מדריכה מדהימה בשם ורד אביבי) אבל לא תלו אף אחת על עץ בגלל קצת דפיקות וקימוטי פח.
והנה הפנצ'ר הראשון - אבל גם האחרון. לא היה יותר מאחד, ובהתחשב בדרכים בהן עברנו - זה ממש נס.
אה, ונתנו לנו גם להתנסות בנהיגה על חול, על חוף הים. בתמונה - האוקיאנוס ההודי וסימני הצמיגים שחרשו הג'יפים שלנו על החול. זה לא פשוט לנהוג שם. שיחררנו לחץ אוויר מהצמיגים, ובכל זאת, נדמה היה שהחול שולט לנו בג'יפ:
את הלינות שלנו העברנו באוהלים, בתוך שקי שינה. האוהלים די מרווחים (נו, יחסית) וארבע בנות יכולות לישון שם די בנוחיות. כל אחת קיבלה מזרן מתנפח והיתה צריכה לנשוף לתוכו את כל אוויר ריאותיה. מי שהתעצלה, ישנה על מזרן דק ושטוח. מי שהשקיעה בניפוח, ישנה טוב, אבל למחרת בבוקר, כשצריך היה לקפל את האוהלים והציוד, היתה צריכה לבזבז זמן יקר בהוצאת האוויר מהמזרן, כי קשה לגלגל אותו כשהו מנופח.
כך נראה המאהל שלנו בשעת הזריחה:
בדרך כלל היתה לנו השכמה יחד עם הזריחה, כך שיכולנו להנות מהמראה המדהים של השמיים המתעוררים לעוד יום של פעילות. בכלל, כל הזריחות והשקיעות שראינו היו משובחות!
לפעמים יצאנו לטיול בוקר רגלי. מה זה בשבילנו לטפס על הר קטן, בולעים אותו לארוחת בוקר...
וכשמגיעים לפסגה - אח הנוף, הנוף...
זו תמונת המחנה בו לנו בלילה שקדם לטיול. הגענו אליו בחושך ולא ידענו לאן נפלנו.
בבוקר קמנו לתוך גן עדן.
ככה הוא נראה בתצפית מעל ההר, במרכז האגם יושבת המסעדה בה סעדנו את ארוחת הערב:
אחרי הטיול וארוחת הבוקר התפנינו להנות משטח המחנה, פשוט נפלא:
עכשיו סתיו בדרום אפריקה, וגם להם יש מין 'קיץ אינדיאני' שבו העצים נצבעים בכל גווני החום, כתום ואפילו קצת סגול:
וכדי להשלים את ההנאה, הלכו ותקעו שם באמצע כל היופי הזה כמה טרמפולינות עם קפיצים אדירים, הבנות שקפצו עליהן הגיעו כמעט לשמיים מרוב ה - HIGH שהיו שרויות בו...
נראה לי שזה מספיק בשביל פוסט ראשון.
מחר נאכל עוד אבוקדו...
לקריאת הפרק הבא - "שנראה קצת חיות?"