אז מה אכלנו ושתינו במסע?
2.6.08
יותר קל יהיה לתאר מה לא אכלנו...
הלסתות שלנו לא הפסיקו לטחון, ולדעתי אני לא אטעה אם אומר שכל אחת מאתנו הביאה אתה מדרום אפריקה איזשהו עודף משקל קטן של 2-3 ק"ג שהתיישבו על המתניים, הבטן והתחת...
שמעתי לא מעט תלונות על רוכסן שהתפוצץ או סתם לא נרכס.
היה אוכל בשפע!
באמת, למעט ארוחת צהרים אחת שהיתה טיפה דלה - ותיכף ומיד הגיע פיצוי בצורת ארוחת ערב שמנה מאד - בכל שאר הימים היו אוכל ושתיה למכביר, והפסקות קפה מושקעות שלא היו מביישות אף Five o'clock tea בארמונות וינדזור או באקינגהאם, כיאה וכיאות למלכות אמיתיות.
נתחיל עם האוכל.
טוב, גורמה הוא לא היה. הרבה פעמים הכמות באה על חשבון האיכות, אבל אין תלונות!
כאשר הגענו לקאמפ מסודר, קיבלנו ארוחת ערב חמה, מבושלת במטבח המחנה על ידי עובדות מקומיות. כל הארוחות מהסוג הזה הוגשו בסגנון של מזנון, והתחילו בדרך כלל עם צלחת מרק:
לא זכור לי מרק שטעם לי, יותר מדי אבקתי (אבקת מרק) ומעובה בצורה מוגזמת. אבל אחרי יום שלם בשטח, וארוחת צהרים קרה - זה בדרך כלל היה סוג של אוכל מנחם ומזכיר בית.
רוב התבשילים הוכנו בשורה ארוכה של סירי פוייקה שחורים, שהפיקו אוכל מאד טעים!
לצד הבשר בושלו בסירים השחורים ירקות שורש שונים - תפוחי אדמה, בטטות, גזרים וכו'.
דגים מאד מקובלים בארוחות הערב, כמעט בכל ארוחה היה סוג אחר של דג, ורק חבל שבדרך כלל הטביעו אותו ברוטב אדום מבושל, קצת חמצמץ, וממש לא לטעמי:
ירקות מבושלים תמיד היו חלק מהתפריט בארוחות הערב: פרחי כרובית וברוקולי, בטטות, פעם קיבלנו תרד מוקרם טעים ביותר. וגם הרבה מאד ירקות טריים! לפעמים חתוכים לפלחים, כל ירק למינהו בקערה נפרדת, אבל לרוב הם מגישים סלט ענק בצורה מאד מיוחדת. (לא יודעת איך לא צילמתי!)
על פלטה עגולה שטוחה, בדרך כלל עשויה פורמייקה, מסדרים ירקות במעגל. הפלטה גדולה מאד, הקוטר שלה יכול להיות בערך מטר אחד, או לפחות בגודל שממלא את כל רוחב השולחן. מתחילים מההיקף החיצוני וממלאים אותו סביב סביב בפרוסות מלפפונים. שורה שניה או מעגל שני - פרוסות עגבניות. שורה שלישית יכולה להיות טבעות בצל. שורה רביעית - פלחי פלפלים. וכך הלאה. ואת כל המרכז ממלאים בנתחי חסות, כרוב, רצועות גזר וכו.
הסלט בא ירקות נטו, ללא שום רוטב. ליד הפלטה מונחות קעריות עם רטבים, ואחרי שכל אחד מוריד לו לצלחת את הירקות לפי בחירתו, הוא יכול לתבל כרצונו.
זהירות, הרוטב הורדרד הזה שבתמונה ממש מזעזע:
כשהתעוררנו לבוקר חדש בתוך קאמפ מסודר, ארוחת הבוקר היתה בדרך כלל מלאה ועשירה:
הלחמים היו מצויינים! בדרך כלל עם כל מיני "גודיז" בפנים - שיבולת שועל ושומשומים, וגם הרבה לחמי-עוגה כאלה עם צימוקים.
אגב, פריט מאד מקובל בארוחות הבוקר היו הדגים הורודים האלה:
(טעימים, טעימים, על הבוקר!)
גם זו ארוחת בוקר באיזה בושקאמפ, בעלת הבית עומדת ובוחנת את השולחן בעין קפדנית.
היא ובעלה היו נורא נחמדים, ביקשו מאתנו שנשיר להם את השיר "הבה נגילה", ובתמורה עובדות המטבח שלהם לימדו אותנו שירים בזולו.
רק הלוואי שמישהו היה מלמד את הכושיות החמודות האלו איך צריך להכין ביצה מקושקשת. היציקה דמויית הפירה שבתמונה היתה כל כך יבשה, איך אפשר לקלקל ככה ביצה?
לא נורא, פיצוי קיבלנו כאן, במחנה אחר במעבה הבוש: הטבח עמד וטיגן לנו "ביצות עין" נהדרות, חלבון קשה וחלמון רך, עשויות בשני הצדדים שלהן, כמו שצריך!
נו, נעבור לארוחות הצהריים. זה כבר היה סיפור לגמרי אחר.
ההכנה של ארוחות הצהריים היתה באחריותינו, ובדרך כלל הן התנהלו בתנאי שדה, בשטח.
צוות המינהלה יצא מהארץ מצוייד ב'מטבח נייד' על כל המשתמע מכך: סירים, מחבתות, משטחי חיתוך, סכינים, קולפנים, פותחנים, פומפיות, המון קערות וקעריות. ארגז מלא בתבלינים, ובכלל - כל מה שרק אפשר לחשוב שיהיה נחוץ להכנת ארוחות בשטח.
שלושה שולחנות מתפרקים הועמסו על הגגונים של שלושה רכבים בשיירה.
כשהגענו למקום בו הוחלט שנאכל, השולחנות נפרקו. תמיד כיסתה אותם מפה יפה, ואפילו ארגז מלא עציצים פורחים (אמיתיים) זז אתנו ממקום למקום, והעציצים הפכו להיות חלק סטנדרטי מ"עיצוב" השולחן בשטח. מגיע שאפו למי שחשב על כל הפרטים הקטנים האלה!
אז ככה נראים שולחנות הצהריים שלנו כשכל האוכל כבר מוכן עליהם:
הרבה סלטי ירקות בהרכבים שונים ובתיבולים שונים, כיד הדימיון שנחה על הצוות התורן.
אכלנו הרבה טונה, סרדינים, גבינות לבנות וצהובות ויוגורטים שונים.
לפעמים הכינו פסטה, ופעם אחת גם סלט תפוחי אדמה. אכלנו בצלחות מתכת מצופות אמייל, וסכו"ם מתכת אמיתי, שום דבר מפלסטיק חד-פעמי, ברוך השם
תמיד היה הרבה לחם, וממרחים שונים - כשהפופולארית ביותר היא חמאת הבוטנים...
אבל היה גם שוקולד למריחה, ונוטלה, וריבות. גם מקומם של הקטשופ, החרדל והמיונז לא נפקד,
ולצידם כיכבו עוד הרבה בקבוקי רטבים מוכנים - לפסטות, לסלטים וכו'.
היו זיתים, מלפפונים כבושים, ופעם אחת אפילו כיבדו אותנו במעדן הדרום אפריקאי הבלתי לעיס ובלתי אכיל "בילטונג
".
אלו רצועות בשר מעושן וקשה, שלועסים/מוצצים בפה במשך שעות עד שהוא מתמוסס.
קשה להגיד שזה זכה להצלחה מסחררת אצל המלכות המפונקות. שאני אלעס??
צוות המינהלה קונה פרודוקטים, ומוסר אותם לידי הצוות התורן של אותו יום. עכשיו הדימיון והיצירתיות וכישורי הבישול של הצוות נכנסים לפעולה: איך מרכיבים במינימום זמן, מתוך המצרכים שיש בידינו, ארוחת טעימה ומגוונת שתשביע 60 בנות רעבות??
בדרך כלל היה טעים מאד, בכמות יפה ומשביע. כשהזדמן, פינקו אותנו עם פירות טרופיים טריים - אננס, פאפאיה. וכשלא היה - אז תפוחים ובננות ומנדרינות.
לפעמים, חסכו לנו את ההכנה של הארוחה וצ'יפרו אותנו ב - TREAT אמיתי:
הנה למשל כאן, עמית מצוות המינהלה, מטגנת לנו --- מה???
עשרות פאנקייקס משובחים! שנאכלו ברוב חוצפה עם הררי חמאת בוטנים, שוקולד למריחה, חמאה, ריבה, וכל הדברים שבדרך כלל הם בחזקת "נו נו נו..." לרובנו. כאילו אין מחר.
אם היתה לעמית פאנקיקייה במרכז תל אביב, העתיד שלה היה מובטח... היה 10!
וזה דני, החצי השני של צוות המינהלה שפינק אותנו עם דגים על המנגל...
100 חתיכות דג נקנו בצהרי אותו היום והוחזקו בצידנית עם קרחונים עד הערב.
ואז, במבצע משולב של שני צוותים תורנים, הוכן רוטב (יצא חריףףףף) וכל נתח דג נעטף בנייר כסף כמו חבילה יפה והועבר לטיפולו של דני, לאש:
ואיך אפשר פיש בלי צ'יפס... צ'יפסים אמיתיים שנחתכו מהרבה קילוגרמים של תפוחי אדמה,
וטוגנו בסירים הגדולים:
ופעם נוספת הפתיעו אותנו, בלילה אפל באמצע הבוש... עשו לנו ארוחת ברביקיו מהסרטים...
מריחים את צלעות הכבש על האש?? אני מתבשמת מהריח גם עכשיו, כשאני משחזרת:
תפוחי אדמה נהדרים בנייר כסף, קרטושקעס אמיתיים:
ובדוד הגדול הזה (לא ממש ברור לי איך) ניצלו להם פולקעס של עופות, חטפנו שוק והתענגנו...
נראה לי שזה חותם את פרק האוכל. אבל רגע, היתה גם שתיה!
מדי יום היו לנו 2-3 "פינות קפה".
הראשונה, ממש בבוקר, עם ההשכמה. ספלי מתכת מצופים אמייל, בגודל נכבד. הרבה קפאין, שנתעורר מהר. הספלים האלה הם פתרון הרבה יותר מתאים מכוסות פלסטיק או קרטון:
ולאחר מכן, במהלך היום - נעשו הפסקות קפה נוספות ככל שהתבקש והתאפשר.
להפסקות שתיה אחראי "צוות קפה" שתפקידו להנעים ולרגש את הפה ואת הנשמה, בכל דרך שעולה על רוחו. ואכן, היו לנו כמה הפסקות קפה מאד יצירתיות, שלא נרחיב עליהן את הדיבור כדי לא לקלקל למקצים הבאים.
היו הרבה חליטות צמחים מעלים טריים שהובאו מהארץ:
היה לנו סניף של ארומה ושל קפה הלל, באמצע הכלום, וכולל הכל: הכוסות, השוקולדים, העוגיות.:
וגם כולל המלצריות בתלבושת מלאה!
והנה מדגם קטן של "כיבודים" שהתלווה להפסקות הקפה:
על חינגות הזלילה שנערכו בכל ג'יפ בנפרד, בשעות הנהיגה, אני לא אוסיף מילה ולא אראה אף צילום.
יש דברים שהשתיקה יפה להם, ורק המכנסיים הלוחצות יהוו עדות אילמת למה שהלך שם...
זהו.
שבעתם??
המשיכו לקריאת הפרק הבא - על הנוף האנושי - דמויות אפריקאיות...