גלאזגו
3.9.10
שלום שלום לכולם מסקוטלנד הרחוקה... עברו רק פחות משבועיים מאז יצאנו לדרך, ונדמה לי שכבר הרחקנו נורא.
למי שרוצה לעקוב אחרי המסלול שלנו ולהבין היכן אנחנו נמצאים בכל זמן שהוא - שימו לב ללוח השנה מצד שמאל. אם מצביעים עם העכבר על התאריך - יש כתובית שאומרת איפה אנחנו. אני אשתדל לעדכן בכל פעם כמה ימים קדימה, אז יהיה קל לעקוב אחרינו, ממש איתורן...
סקוטלנד היא ממש לא מה שדימיינתי...
לתומי חשבתי שמכל עבר יסתובבו לנו כאן גברים בחצאיות קילט, חושפים רגליים לבנות ושעירות ומנגנים מנגינות מעצבנות בחמת חלילים...
איפה! חצאית אחת לא ראיתי אפילו. לא על גבר בכל אופן. רק בחלונות הראווה של כמה חנויות מסורתיות.
השמועה מספרת שהגברים לובשים את חצאיות הקפלים המשובצות הללו ללא תחתונים, ומשום כך הם חוגרים על מתניהם מין תיק קטן שמתיישב יפה בדיוק בנקודה אסטרטגית שרצוי להצניע. אין לי מושג מה מידת האמת בשמועה הזאת, ואין את מי לשאול... דיברנו כאן עם זוג סקוטים והגבר אמר שאכן יש לו בארון חצאית קילט, אבל הוא לובש אותה רק בהזדמנויות חגיגיות כמו חתונות וחגים. בכל אופן סתם כך ברחוב לא ראיתי שום לבוש מסורתי, וגם לא חמת חלילים. קצת מאכזב... אולי נראה בהמשך.
עזבנו את לונדון ברכבת לגלאזגו. נסיעה של 4.5 שעות שהיתה אמורה להיות מענגת הפכה להיות די מסוייטת בגלל זוג הודים עם ילד פגע רע שטימטם אותנו שלושת רבעי מהדרך.
הזמנתי כרטיסים לרכבת באינטרנט ובחרתי במיוחד את המקומות שיושבים ספסל מול ספסל כששולחן קטן נמצא באמצע. חשבתי שיהיה נחמד לשבת כך, לשחק קלפים כשהנופים היפים של סקוטלנד עוברים לנגד עינינו. אבל כשהגענו לקרון, מצאנו כבר את זוג ההודים יושבים על המקומות שלנו, ועל ברכיהם ילד כבן שנתיים. בין הרגליים היו להם שקיות וחבילות ועגלה של תינוק ומה לא, ואנא אנו באים... נתנו להם את אפשרות הבחירה באיזה שניים מתוך ארבעת המקומות הם רוצים לשבת, והם בחרו לשבת אחד ליד השני, מה שהשאיר לנו את הספסל ממול, גם כן אחד ליד השני. ככה הלך עלינו משחק הקלפים, אבל זה היה החלק הכי פחות נורא. הלד הפרוע הזה בכה וצעק וסחב ומשך ובעט והשתולל במשך שלוש שעות רצופות, עד שהם ירדו בניוקאסל. רק אז יכולנו להתרווח, להתמקם מחדש, ולהרביץ משחק קלפים קטן שהעביר לנו את השעה וחצי האחרונות של הנסיעה. פעם הבאה - מחלקה ראשונה, אם יהיה לנו כסף...
הגענו לגלאזגו ממש עם רדת החשיכה. בחרתי מלון שיהיה במרחק הליכה מתחנת הרכבת, ויצאנו לחפש אותו. לפי המפה - הוא היה אמור להיות 150 מטר מתחנת הרכבת. אבל זה בתנאי שיודעים מאיזו יציאה לצאת. אנחנו כמובן יצאנו ביציאה המרוחקת והתחלנו לצעוד ולצעוד, ורק אחרי רונדל ארוך הגענו סוף סוף למלון.
אם פעם תזדמנו לגלאזגו - זה מלון נחמד. שמו אלכסנדר תומסון, ורואים שפעם הוא היה מלון פאר ששימש את אצולת העם - בפנים הוא שומר על הוד והדר של פעם, ממש מפואר. מבחוץ - הוא נראה כמו מלון טיפוסי של איזור תחנת רכבת, משהו שלא מתקרבים אליו אם לא מוכרחים...
נראה שהבעלים הקודמים של המלון ירדו מנכסיהם, ומכרו אותו לכל המרבה במחיר, ומי שכנראה הרבה במחיר היו חבורה של הודים - כל בעלי התפקידים הבכירים, כולל המנהל בעצמו שהסתובב ופיקח שהכל כשורה, הם הודים.
כך נראה הלובי המפואר של המלון:
ובכל מיני פינות היו פסלים וחפצי נוי ששייכים לתקופות אחרות, כמו למשל הפנתר הזה שמצא חן בעיני:
ביקשנו מפקידת הקבלה המלצה איפה לאכול את ארוחת הערב, והיא המליצה על מסעדה תאילנדית שממש צמודה למלון. אני אכלתי מצויין, אני אוהבת את הטעמים התאילנדיים. יעקב חלם על חומוס ושיפוד פרגית, ולכן התאכזב קשות והלך לישון רעב...
למחרת בבוקר יצאנו לתור את העיר. הדבר הכי בולט לעין בגלאזגו זוהי הארכיטקטורה המפוארת של בנייני העבר. כמה מהבניינים משופצרים, אבל רבים פשוט עומדים כמות שנבנו לפני מאות שנים.
כך נראית הכיכר המרכזית של העיר, כיכר ג'ורג'. הבנין בחזית הוא בית העיריה.
"המקדש" היווני הזה היה פעם לשכת הסוחרים או משהו כזה, והיום משמש כאולם תיאטרון:
יעקב השתעשע עם כל מיני זוויות צילום מיוחדות, והעיר סיפקה לו המון הזדמנויות:
הבניינים פשוט מדהימים, אני מקווה שהצילום מצליח להעביר את המראה והאופי של העיר הזאת.
וזה הקצה הנגדי של בניין הרכבת הצר והארוך הזה:
קצת צורם לי בעין השילוב הזה של חדש עם ישן - חנויות ובתי עסק מודרניים בבניינים כל כך עתיקים נראה לי כמו איזה חילול קודש כה, אבל כאן זה הולך טבעי.
הנה למשל מבנה מקסים שהפך להיות בית קפה - רשת NERO היא ה"ארומה" של אנגליה, בתי הקפה שלה פזורים בכל חור:
השלט מתחת לשעון עוד משתלב איכשהו עם הבנין, אבל הגדר הכחולה (זה סימן ההכר של הרשת) ממש מקלקלת את היופי בעיני.
דוגמאות יפות לשילוב בין חדש לישן אפשר לראות בהשתקפויות - הנה למשל הבנין הסופר מודרני הזה, שמשתקפת בו כנסיה ישנה:
או דוגמה יפה יותר -
ונעבור לבניינים העתיקים באמת:
או הקדתרלה העתיקה של גלאזגו (היא נמצאת בשיפוצים וחלק גדול שלה מוסתר על ידי פיגומים. יעקב הצליח למצוא זוית צילום יפה שמראה את חלקה ללא הפיגומים)
מחלקת הגינון של העיריה עושה כאן עבודה נפלאה. העיר ממש פורחת. בכל מקום ערוגות פרחים ועציצים גדולים, והצבעוניות של הפרחים משגעת, הם מערבבים סוגים שונים יחד והתוצאה נפלאה:
וגם בכיכרות - הכל מפוסל ומגונן להפליא:
יש לגלאזגו גם נהר נחמד, קלייד שמו. לאורך הטיילת יש מדשאות וספסלים לישיבה, ופשוט תענוג לשבת או לשכב שם בשמש המלטפת:
ואגב השמש המלטפת, היא ממש תענוגית כאן. לא כמו השמש שלנו שאוכלת את האנשים במלוא עוזה. כאן הקרניים חמימות ובאמת מלטפות, אין שמש קופחת על הראש. זה אולי תלוי בעונת השנה - יתכן שבשיא הקיץ גם כאן חם, אבל אני בטוחה שהשמש היא לא אכזרית כמו אצלנו.
גם האור שלה כאן הוא יותר רך, פחות מסנוור. אני לא מבינה גדולה בגיאוגרפיה, אבל אולי יש לזה קשר לזווית בצפון המרוחק הזה.
גלאזגו היא רק הפתיח לטיול שלנו בסקוטלנד. אין לי יותר מדי מה לספר עליה, והעדפתי לתת לתמונות לדבר.
אז להשתמע בפרק הבא - אל האי סקאיי
תגובות
עושה חשק לגלזגו.
יופי של צילומים והתיאורים, כתמיד, כמעט כמעט כמו להיות שם...
השתעשעתי במחשבה שיש בתמונות בליל גדול מאוד של סגנונות בניה ואולי לפני מאה שנה אמרו תושבי גלזגו שהבניין המודרני (שהיום נראה עתיק ומשתלב), מקלקל את ההרמוניה ולא מתאים. האם בנייני הזכוכית והפלדה ייראו גם הם חלק אינטגרלי מהעיר בעוד 200 שנה?
פה אנחנו בהכנות טרום חג, ואני חושב עליכם כמה שאתם רחוקים מכל ההמולה המוכרת של החגים בישראל. דוד ואני לכם שנה טובה ומתוקה והמשך מסע מעניין ומוצלח♥♥♥♥
איזה כיף ללוות אתכם בטיול!