8.9.10

אדינבורו עיר יפה! אבל מה זה עתיקה.... להסתובב בה זה כמו סיבוב בחנות עתיקות, כשבמקום פריטים קטנים - המוצגים הם בניינים ורחובות שלמים.

עזבנו את פיטלוקרי בכזאת התרוממות רוח, קיווינו שמה שיבוא אחריה רק יתעלה עליה ולא יקלקל. ואכן  אדינבורו לא קילקלה, על אף שהיתה משהו לגמרי אחר, שונה מאד מהאינטימיות החביבה של העיירה.

קודם כל - הדרך... רגע לפני שנפרדנו מהפסטורליה ונכנסנו לנוף האורבני של העיר הגדולה, הצלחנו עוד לתפוס קצת טבע שכזה:

ואז נכנסנו לתוך הבלגן.... כבישים, והמון מכוניות, וגשרים, ומחלפים - בקיצור, חזרה לציויליזציה...  גמרנו עם הפרות באחו והירוק בעיניים.
נסענו על גשר ענק ומדהים שעובר מעל המים ומוביל אל תוך העיר. 
נפרדנו לשלום מהמרצדס בשדה התעופה - ברוך שפטרנו, לא אהבתי אותה - ולקחנו מונית למלון שהזמנתי מראש באינטרנט. 
ידעתי שזה מלון דירות, אבל לא ציפיתי שנקבל "וילה" כזאת - ממש דירת מגורים שלמה שמשפחה יכולה להסתדר בה יפה.  אם מישהו פעם צריך לינה באדינבורו - מלון דירות שאנדוויק (Shandwick) מומלץ ביותר.
הדירה עצמה קצת מרופטת, ניקוי שטיחים היה יכול לעשות עמה חסד, אבל היא מצויידת בכל מה שצריך - מקרר, מיקרו, מגהץ, קומקום וצלחות, כוסות וכו'. אבל הפלוס הגדול ביותר שלה  זה המיקום  - ממש בקצה של רחוב פרינסס שהוא הרחוב הראשי של אדינבורו.

נעלנו נעלי הליכה והסתערנו על הרחובות. זו הכיכר שסמוכה למלון:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

במבט אחד רואים בה כמעט הכל -  את הרחובות הרחבים, את אוטובוס הקומותיים האופייני , מדגם מייצג של הארכיטקטורה, אבל הכי חשוב - ברקע, מאחור - המצודה שחולשת על העיר.
 
הנה כך  נראית  המצודה יותר ברור:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כל העיר מתנהלת בצלה של המצודה: לאן שמסובבים את הראש - היא בולטת לעין, ממלאת את האופק. היא תופיע כאן עוד הרבה בתמונות הבאות...
אבל נתחיל קודם עם קצת בניינים "רגילים" של העיר, כל בנין פנינה בפני עצמה. זהו מלון קלדוניאן המפואר - רצינו, אבל הכיס לא איפשר...:

וזה משהו שאין לי מושג מהו - אבל זו ממש ההתחלה של רחוב פרינסס.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זה המוזיאון לאמנות, שדומה למקדש יווני. הפרחים הלבנים זו סתם כרזה שמודיעה על תערוכה חדשה

והנה מראה יותר "מרוכז" של קטע הרחוב הזה. העיר עמוסה, יש בה גודש של הכל - מבנים, אנשים, מכוניות, אוטובוסים..

 

אבל מלבד בניינים מדהימים - יש באדינבורו גם הרבה ירק ויופי ושקט ושלווה, ממש במרחק יריקה מהרחוב הסואן.
"גדה" אחת של  רחוב פרינסס היא פשוט גן פורח, פארק רחב ידיים ומגונן להפליא,  שמפריד בין העיר למצודה שבראש הגבעה:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כמו שאמרתי קודם - מכל מקום המצודה נכנסת לפריים של התמונה, ומשמשת לה רקע...

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המון פסלים יש בפארק, ובעיר בכלל

בפארק רחב הידיים פזורים עשרות ספסלים! אין מצב שמישהו ירצה לשבת לנוח ולא יהיה לו מקום

ובארץ שבה הגשם עלול לתפוס אותך בכל רגע - חשבו גם שצריך לדאוג למקומות ישיבה מקורים - שאפשר יהיה לשבת בגן ולהנות מבלי להירטב.
אז כל כמה מטרים יש ביתן עם גג - אבל פתוח לנוף, ומקומות ישיבה בפנים. על הקירות - תערוכות אמנות מתחלפות:

הספסלים הרבים בגן לא הגיעו כולם מקופת העיריה... כל ספסל נתרם על ידי תורם/נדבן/עסקן וכו', או הוקם לזכרו של מישהו, גיבור מלחמה או אחד שתרם תרומה לטובת הקהילה. על כל ספסל יש לוחית שאומרת למי צריך להגיד תודה כשהרגליים כבר כואבות מהליכה וכל מה שאתה רוצה זה לתת להן מנוחה בישיבה

בין שבילי הגן יש מראות מרחיבי לב ונפש כמו זה למשל

או כמו שעון הקוקיה המדהים הזה

השעון בנוי ממאות פרחים בודדים, הייתי חייבת לצלם תקריב כדי שזה יהיה נתפס:

בכל רבע שעה יוצאת ציפור קוקיה ועושה קוקו גדול לשמחתם של המוני התיירים הצובאים על השעון ומרביצים תמונות מכל זווית אפשרית:

פה ושם פזורים בגן קיוסקים קטנים וחמודים שמוכרים שתיה וחטיפים. אבל מה ששבה את עיני זה הצורה המסודרת שבה הם מוכרים את  הנישנושים  האופייניים  למקומות בידור המוניים. אין מכונה שעומדת ומפצלחת גרעיני פופקורן ומפיצה ריח נהדר בכל הסביבה. וגם אין את המכונה הזאת שעושה את ענני הצמר גפן של הסוכר.  הכל נעשה בשיטת "הכינותי מראש", ונמכר בקיוסקים באריזות סגורות. הצהוב זה פופקורן והרוד זה צמר גפן סוכר. לקחו את כל הכיף, לא?

באדינבורו סוף סוף זכיתי לראות גבר עם רגליים מסוקסות בחצאית! ועד שעזבתי את סקוטלנד ראיתי לפחות עוד 4-5. אנחת רווחה. ראיתי.

ורגע לפני שעוזבים את רחוב פרינסס - הנה עוד מבנה מופלא - זה המונומנט שהוקם לזכרו של הסופר וולטר סקוט (סיר וולטר סקוט צריך לומר...)

בתוך המבנה נמצא פסלו של הסופר, משום מה הוא לא הצטלם ברור כל כך.

 

נציץ לרגע לעבר אדינבורו שמעבר לרחוב פרינסס. זה למשל מראה אופייני של העיר העתיקה

וגם זה - אלה בתי מגורים רגילים

ומהעתיק אני עוברת ישר לחדיש ולמודרני.  אנחנו מתלוננים בארץ שהפרסומות שוטפות לנו את המוח? באדינבורו זה חזק פי כמה וכמה, אני מקווה שהטרנד הזה לא יגיע גם אלינו. כל אחת מהמוניות בעיר - היא שלט פרסומת מתגלגל. מצד אחד זה מוסיף לעיר צבעוניות נהדרת, אבל מצד שני - תחשבו על זה, אין לאן לברוח מהפרסומות!

 

 

וגם האוטובוסים!

 

את ערב ראש השנה בילינו בביתו של הרב של חב"ד.  הרבנית (ילדונת בת 21, 22 גג, עם שני זאטוטים תלויים על שתי ידיה) הכינה  את כל האירוח לבדה, וזה לא פשוט. היו לה למעלה מ-30 מוזמנים. נקבצו ובאו לשם קומץ ישראלים ששוהים בעיר - עוד שלושה ארבעה תיירים כמונו, סטודנט אחד שלומד שם, בחור יהודי דתי מאזרבייג'ן שקיבל מילגה ללימודים בסקוטלנד, והרבה עלמות חן אנגליות/סקוטיות שבאו לתפוס קצת מסורת. היה משונה לחגוג רחוק מהבית, בלי המשפחה הקרובה ובלי הברכות והמנהגים שקשורים אצלנו בחג, אבל העיקר שטבלנו תפוח בדבש וזכינו לומר שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה ובכל מקרה טוב שיש בית חב"ד בכל חור, שאפשר יהיה לבוא ולטעון קצת מצברים יהודיים..

השהות הקצרה באדינבורו חתמה למעשה את ביקורנו בסקוטלנד. הוא היה הרבה יותר קצר משחשבתי שיהיה - אבל זה כל הכיף של הנסיעה הזאת. שום דבר לא קבוע מראש, הכל  גמיש, הכל פתוח לשינויים.
ספציפית לסקוטלנד, שני דברים הבריחו אותנו ממנה - א' היוקרררררר, ב' -  העין שבעה את הנופים המקסימים ואמרה די, מספיק, מיצינו.

אז לסיכום הפרק הזה של מסענו, הנה מספר נקודות התייחסות, בעיקר למי שמתכוון לטייל כאן.

כבישים

רק אחרי שראיתי את הכבישים שלהם כאן, הבנתי למה אומרים על הסקוטים שהם קמצנים... הם מה זה קימצנו בכבישים... יש להם כל כך הרבה שטח, ואם כבר סוללים כביש - תעשו אותו כבר עוד מטר אחד או שניים ברוחב! מה ניסו לחסוך, אספלט? הכבישים פשוט צרים בצורה שגורעת מההנאה, כי כל הזמן צריך לנהוג דרוכים ובשיא העירנות. זה לא שרציתי לנמנם בנחת בנהיגה, אבל לפחות קצת ככה לשבת בניחותא, להתרווח, ולהנות מהנוף! לנהג זה קשה מאד, ובעצם - גם לנווט. וזה מביא אותי לנקודה הבאה.

ניווט ושילוט

קשה לי להגיד שהשילוט בדרכים הוא לא טוב, אבל הוא בהחלט לוקה בחסר. המקומות שבהם הוא מוצב, או התדירות שבה הוא מוצג - עושים לי געגועים לשלטים הגדולים והברורים של הארץ שלנו.  שוב, זו מין תכונה "קמצנית" כזאת. לתת, אבל רק בדיוק את מה שצריך ולא טיפה מעבר לזה. אחרי שהיה שלט הפניה אחד, אתה יכול לנסוע קילומטרים על גבי קילומטרים בלי לקבל שום חיזוק שאתה בדרך הנכונה. מה יש, איזה שלט קטן באמצע היה הורג מישהו?

מקומות עצירה

אין. פשוט אין. עוברים ליד מקומות מדהימים שממש חייבים לצלם, ואין אפילו שוליים של חצי מטר כדי לעמוד בצד לרגע. את המקומות הכי יפים צילמנו רק בעין ובלב, כי פשוט אי אפשר היה לעצור.  אני מכירה את התופעה הזאת מארצות אחרות, אבל שם התגברו על זה על ידי יצירת מפרצי חניה מתוכננים בדיוק בנקודות אסטרטגיות שהנוף נפתח. בסקוטלנד יש מפרצי חניה, מעטים, אבל אף פעם לא במקומות הנכונים

מזג אוויר

בניגוד לאנגליה הקודרת ששמיים מעוננים הם ברירת המחדל שלה, בסקוטלנד נהנינו ממזג אוויר אידאלי, למעט יום גשם אחד שהחזיק אותנו כלואים במלון בלי להוציא את האף החוצה.  ספטמבר, ובעיקר תחילתו, הוא זמן מעולה לטייל כאן. דווקא יולי ואוגוסט גשומים מאד.  בספטמבר השמש חמימה ומלטפת, נהדרת.

לינה

אין כמעט חדר זוגי אחד בסקוטלנד שעולה פחות מ-60-70 פאונד ללילה, ואני מדברת על החדרים הכי פשוטים ובסיסיים שיש.  אם רוצים לישון ביתר נוחיות, תכינו מאייה פלוס.  אפילו הבד אנד ברקפסטס המפורסמים, שאמורים להיות איכסון זול ועממי - הם אולי עממיים בשביל האנגלים והסקוטים, אבל בשבילנו שצריכים להכפיל כל מחיר בשש - זה לא פשוט.  יש המון אפשרויות לינה לאורך הדרך - אבל אני לא ממליצה לקחת צ'אנסים. רצוי לתכנן לפחות יום-יומיים מראש, ולהזמין מקומות באינטרנט (פרייסליין מעולה). כך אפשר להתמהמה בדרך, יודעים שהלינה מסודרת, שולטים במחיר,  וזה אפילו נותן גם מסגרת לטיול,

אוכל

ארוחות הבוקר בדרך כלל כלולות במחירי הלינה.  מה שאלה אוכלים בבוקר, שיהיו בריאים...
לרוב מתחילים את הארוחה עם דייסה - דווקא מאד טעימה. זה נקרא פורידג' וזה עשוי מקוואקר מבושל.  שמתי לב שכל הסקוטים שאכלו מסביבנו הזמינו את זה למנה ראשונה, ובימים האחרונים נהגנו כמוהם - זה טעים ומשביע מאד.  מי שמעדיף משהו יותר קליל - יש מבחר של קורנפלקסים ופירות טריים
אבל זה רק הפתיח. מיד אחריו מגיעה צלחת ענקית עם שתי ביצים - לפי בחירה - נקניקיות, בייקון, שעועית מבושלת ברוטב עגבניות למי שרוצה. אבל יש עוד 3 דברים אופיינים שחוזרים על עצמם בכל ארוחת בוקר, לפי גירסת הטבח המקומי:

א - פטריות. חולי פטריות הסקוטים האלה. בדרך כלל שמפיניונים קטנים, מטוגנים/מוקפצים בשמן. טעים טעים טעים, לא לוותר.
ב- האש בראון. מין לטקעס אבל מעורבבים עם המון קמח ויש להם מרקם של מין חצי לחם מטוגן כזה. להתרחק כמו מאש
ג - טאטי סקונס. שוב מין לאטקעס כאלה, אבל עם תפוחי אדמה מגוררים גס. נוטף שמן. משהו נורא ואיום.
אההה ואיך שכחתי, עגבניה מבושלת או צלויה בגריל... בדרך כלל חצויה לשניים

הזמנה טיפוסית שלנו של ארוחת בוקר הלכה ככה: בבקשה בלי נקניק, בלי בייקון, בלי טאטי סקונס, בלי האש בראון, ואם אפשר עגבניה  טריה, לא מבושלת

You mean, cold tomato?

הם התפלצו מאתנו. איפה נשמע שאוכלים עגבניה קרה בארוחת בוקר, או בכלל?
ואז פתאום הצלחת שלנו נראתה להם מאד ריקה - בלי כל הדברים האלה שהם רגילים. אז מה תאכלו, הם שאלו בדאגה. (תביאו איזו חתיכת גבינה מלוחה וקצת זיתים אם אתם כל כך דואגים לנו... :-)  אבל כמובן שלא אמרנו את זה... )

לגבי אוכל אחר - לצערי לא יצא לנו לטעום יותר מדי דברים מקומיים. ננעלנו על הפיש אנד צ'יפס וזהו...  אה, ויש להם מרקים נפלאים! השילובים מאד מעניינים. למשל - גזר ושומר - כמובן מרוסק הכל ביחד ומוקרם בטח עם שמנת... או כרישה ותפוחי אדמה, או מרק פטריות מוקרם, או מרק עגבניות. בקיצור אחלה מרקים. וזה תמיד בא עם לחם וחמאה, ובמחיר שווה לכל כיס - כשלושה וחצי פאונד במסעדות דרכים וכחמישה פאונד במסעדות קצת יותר טובות. סביר לגמרי.

הפיש אנד צ'יפס עולה בין 5 ל-6 פאונד, והוא פשוט טעים. מכינים אותו לרוב מדג HADDOCK שאין לי מושג מה זה, ויש גם אפשרות זולה יותר מדג קוד, לא טעמתי אותה. ודרך ההכנה יכולה להיות או כמו שניצל - עם פירורי לחם, או עם מעטפת של בצק בירה שהיא אמנם יותר שמנונית אבל קצת קריספית ומתפצלחת בפה.
הצ'יפס הם מתפוחי אדמה אמיתיים, עבים ובשרניים, לא מזן התפוגנים למיניהם.
מעל לכל מזלפים מלח וחומץ, וזה טעים טעים. ומשביע. ובמחיר סביר.

אלכוהול

אני ממש לא יכולה להבין את פולחן האלכוהול הזה של כל הגויים... איזה כמויות שהם מערים לתוכם, זה לא ייאמן. מי שלא שותה - מסתכלים עליו כאילו נפל מכוכב אחר.
הבן שלי אמר שבסקוטלנד מייצרים את הוויסקי הכי טוב בעולם וביקש שנשתה קצת בשבילו. אז איימית, לשתות לא שתינו, אבל הנה כמה תמונות שיעקב צילם במיוחד בשבילך:

 

 

 

ועוד תמונה אחת מהווי בתי המרזח המקומיים - זה שלט אמיתי שתלוי בפתח של פאב. הפאב נקרא "פחית הדבק" וכותרת המשנה שלו אומרת "הזהרו מהלקוחות הקבועים", כשבטח הכוונה היא לקבועים שבאים ומתיישבים ערב שלם, כאילו הדביקו אותם עם דבק לכסא, וכל הערב על בקבוק בירה אחד...

זהו, תם פרק סקוטלנד.

עכשיו אנחנו בנורמנדי, צרפת.  סיפורים ותמונות בקרוב...........

לפרק הקודם - פיטלוקרי                            לכל פרקי יומן המסע מסקוטלנד