2.11.10

קנדי היא העיר השניה בגודלה בסרי לנקה, אחרי קולומבו. במרכזה יש אגם יפה, אם אני זוכרת נכון הוא אגם מלאכותי שהוקם כמאגר מים. בתקופת השלטון הקולוניאלי הבריטים הקימו מסביבו גדר אבן לבנה שנותנת לו מראה יפה, והגדר הזאת אומצה על ידי פרנסי העיר והיא חוזרת כמוטיב קבוע בכל מיני מקומות ברחבי העיר. זה יפה.

העיר קיבלה את צורתה הנוכחית בימי השלטון הבריטי, ומרחוק היא נראית כמו עיירות אחרות שהבריטים הקימו באיזורי האימפריה שלהם (למשל העיר שימלה בהודו דומה לקנדי שתי טיפות מים)

נאנדי הוביל אותנו למלון שלנו, אבל למודי נסיון מהלילות האחרונים - ביקשנו לראות את החדר לפני שאנחנו יורדים מהאוטו עם כל המטען. בינינו כבר החלטנו שלא נשארים במקום שלא ימצא חן בעינינו. הוא קצת נעלב, כאילו אנחנו לא סומכים עליו, אבל אמר ליעקב - בבקשה, אתה יכול לבדוק! קיבלתם את החדר הכי יפה במלון!

זה באמת היה כך. המלון  החמוד נקרא NATURE WALK והחדר שקיבלנו היה היחיד בעל מרפסת חזיתית ישר על הנוף המדהים

הכל טובל בירק מדהים, שרכים ענקיים מתלבשים על עצים שלמים  וגולשים מהם כמו מפלים של ירק

שני הדברים החשובים שיש לראות בקנדי הם מקדש השן שכבר תיארתי בפרק הקודם, והגן הבוטני שהוא באמת יפה מאד

הגן גדול, ויש בו פינות חמד מקסימות. המגוון של הצמחיה עצום, ציוצי הציפורים מחרישי אזניים אבל בצורה נעימה. הגן יושב בתוך עיקול של הנהר של קנדי, מעין לולאה, ולכן  הוא מוקף משלושה צדדים במים. על הגדה צומח במבוק ענק

אבל שימו לב לזוג הזה בתמונה...
זה אחד המאפיינים המובהקים של הגן.
חוץ מעדרי תיירים, מי שעוד נוהר לכאן אלה הם זוגות מאוהבים שצריכים להסתתר מעיני  משפחותיהם ומכריהם ולגנוב לעצמם קצת רגעים מתוקים.

לאן שלא תסובב אך הראש - העין תתקל בזוג צעיר

אוי כמה קסם יש במים גנובים ימתקו...

הגן הבוטני הזה הוא מין "עיר מקלט" לכל מי שצריך קצת פרטיות. ויש כל כך הרבה תמימות במפגשים האלה - כאן מחזיקים ידיים, שם מעיזים לגנוב חיבוק  רפוי. על נשיקה - הס מלדבר, והתשוקה נשארת חבויה עמוק בתוך הגוף. זה היה כך גם אצלנו פעם, או שרק נדמה לי?

אז אחרי סבב המציצנות הזה, הגיעה העת להציץ על משהו אחר. על גן התבלינים.

אהבתי מאד את הביקור שלנו בגן התבלינים. זה אמנם עסק מסחרי לכל דבר ועניין, ומטרתו למכור לנו תכשירים קוסמטיים ופארא-רפואיים  שכביכול עשויים על טהרת צמחי התבלין שבגן. אבל זה מעניין. איפה עוד  יש הזדמנות לראות איך גדל אגוז מוסקט, או תרמילי וניל, או פולי קקאו וקפה.

המדריך שהוביל אותנו בגן היה נורא מצחיק ותיאטרלי, וכל צמח שני הפך בפיו לשיקוי לחיזוק כוח הגברא.

יעקב הסריט הכל בוידאו, ולכן אין הרבה תמונות, אבל הנה כמה דוגמאות לצמחים שראינו

תרמילי וניל

פולי קקאו, בפנים - הצבע של הפולים הלבנים האלה הוא סגול כהה. איך זה הופך לשוקולד - נשגב מבינתי.

אננס. שאלנו מה פתאם אדום, אנחנו הרי מכירים את זה כתום, והוא טען שזה זן מיוחד. מפיקים ממנו מין נוזל  אדום (בבקבוק בתמונה) שיכול לפתור לכם כל בעיה מחצ'קון על הסנטר ועד מינוס בבנק.

והג'ק פרוט, שמי שהריח פעם אחת את הסרחון שלו - לא ישכח זאת לעולם... (איימית, אתה זוכר?)

בסוף הסיור מובילים אתכם למין בית מרקחת מאולתרת. אנחנו ניסינו להגיד מראש שאנחנו לא מתכוונים לקנות כלום וצ'יפרנו את המדריך בתשר נאה מאד. חשבנו שזה יספיק. אבל הם לא מרפים. לא צריך, אל תקנו, אבל תשמעו את ההסברים, זה חשוב לבריאותכם!

טוב, היינו ממש "שבויים" שם. בלית ברירה ישבנו וחיכינו שה"דוקטור" יגיע.
האמת היא שאולי הוא באמת דוקטור אמיתי

היתה לו אנגלית מצוחצחת והוא נשמע די רציני

הוא סיפר לנו שסודות הצמחים האלה עוברים אצלם במשפחה הרבה דורות. כל משפחתו עוסקת ברפואה, אמו היא רופאה גיניקולוגית. הוא מתמחה ברפואת צמחים. יש להם במשפחה איזו נוסחת פלאים שלוקח 38 שנים  לרקוח אותה, ולכן היא עוברת לא מאב לבן אלא מסב לנכד.  הם מערבבים  מיצוי של עשרות צמחים ושמים את זה בכלי חרס מיוחד שנקבר באדמה למשך כשלושים שנה. אחר כך מוציאים ומערבבים ומוסיפים ובוחשים - והתוצאה היא - שיקוי שאם אתה לוגם ממנו כף אחת כל בוקר במשך 4 חודשים - הוא נותן לך חיסון מלא בפני מחלות למשך 20 שנה. בעוד 20 שנה תצטרך לעשות מחזור נוסף של 4 חודשים וכך הלאה. הוא טוען שדורות שלמים של תושבי המקום גדלים על השיקוי הזה, מילדות ועד זיקנה. כמה שניסינו להגיד שאנחנו מבינים ומכבדים אבל לא מעוניינים - זה לא עזר. הוא עבר פריט פריט בבית המרקחת שלהם, לכאבי ראש, לכאבי בטן, לאסתמה, לאולקוס, לכולסטרול.
יא חביבי, עזוב אותנו, אנחנו אנשים בריאים! הבת הנטורופתית שלי היא הרופאה שלנו והיא עושה עבודה מצויינת, לא כואב לנו כלום, לא מציק לנו דבר.
זה לא הרשים אותו. במערב לא יודעים מה שאנחנו יודעים... בקיצור - הצלחנו לברוח משם רק כאשר הגיע זוג תיירים גרמנים והיה צריך להתחיל את כל התיאטרון מחדש. מקווה בשבילו שאיתם היתה לו הצלחה יותר גדולה מאשר אתנו.

אה, וקוריוז משעשע. המדריך הבדרן הראה לנו משחה שמסירה שערות מיותרות מהגוף ומונעת את גדילתם מחדש.
וואלה?
תראו לי אשה אחת שלא תצרח לשמיים מאושר. חסל סדר פינצטה ושעווה?
אבל אני סקפטית. רוצה הוכחות. אז אוקיי, הוא נידב את יעקב שבהתחלה קצת מחה אבל אחר כך התרצה והגיש את הזרוע שלו.
הבחור מרח לו קצת משחה, בקוטר של 10 אגורות בערך ואמר לו להשאיר את זה על העור 21 דקות בדיוק. אחר כך מוחים את זה עם טישו, ותשאר לו שם קרחת יער קטנה.

יעקב חיכה 22 דקות, ואז הסיר את המשחה בטישו. 2-3 שערות אכן נשרו.
"אתם רואים, אתם רואים?" התלהב המדריך
כן, אנחנו רואים שזו עבודה בעיניים.
הרחתי את היד של יעקב, היא הסריחה ממשחת דפילטור - כל מי שאי פעם השתמשה במשחה הזאת לא יכולה לטעות בריח.

אמרתי להם את זה, שבאמת לא חוכמה לגרום לשיער לנשור כשמשתמשים בדפילטור, הרי זה תפקידו. והם מיהרו להכחיש! מה פתאום! החומר הפעיל כאן זה בננה ירוקה, יש לה ריח מסריח כמו לדפילטור.
טוב, בסדר, לא נשבור להם את המילה. אבל גם לא נקנה את המשחה.

משם נסענו למרכז העיר קנדי. באחד הסיבובים שלנו בעיר ראינו שלט של KFC ויעקב שכבר התעייף מהפרייד רייס ממש התאווה לקנטקי פרייד צ'יקן.
נאנדי הוריד אותנו שם, ונתן לנו כמה שעות חופשיות לשוטט לבד. קבענו נקודת מפגש ונפרדנו.
אחרי הארוחה ב-KFC (הם מתאימים את האוכל שלהם למדינה, כמו מק'דונלד, ולכן הכל היה חריף אש ובא עם אורז וקארי) יצאנו לרחוב הססגוני. חוויה.

אני הולכת להציף כאן בשפע של תמונות - הכל כך כך צבעוני!

ככה מוכרים חולצות ברחוב - על קולבים אנושיים

זה סנדלר, למקרה שהמקצוע לא בדיוק ברור...

אצל המוכר הזה רציתי לתפור חליפת סלוואר קאמיז - כמו של הנשים המקומיות. מזל שברגע האחרון התחרטתי, כשהוא התחיל להקיף אותי עם סרט המידה פתאום תפסתי את עצמי, הרי יש לי שלוש חליפות כאלו בבית, מה אני אעשה עם עוד אחת חוץ מללבוש אותה בפורים?

מישהו ברחוב אמר לנו - מה אתם מבזבזים זמן ברחובות, לכו לשוק האמיתי!
לא ידענו שיש שוק אחר, אבל מסתבר שיש. ואפילו יפה!
זה מין "קניון" פתוח כזה של שתי קומות, עם עשרות חנויות קטנות. למטה מוצרי מזון ולמעלה טקסטיל.

כך מוכרים כאן תבלינים -  במין גלילי צלופן מאורכים
מי שמעוניין לקנות תבלינים, עדיף לעשות זאת כאן, הרבה יותר זול מגני התבלינים המיועדים לתיירים

ומה דעתכם על שיטת התצוגה הזאת של הסחורה?  כל תפוח נקשר בצ'ופצ'יק  שבראשו

ביצים נמכרות בתפזורת, אין תבניות של תנובה

וזה המנגוסטין, פרי בטעם גן עדן

הלבן הלבן הזה בכלי החימר זה CURD - מין יוגורט מקומי

וזה? אין לי צל של מושג ולא הצלחתי לברר. נראה איזשהו חטיף, לכו תדעו מה... רציתי לקנות לנסיון, אבל יעקב הזהיר אותי "תזכרי את הבוטנים של הודו"! ותכף תפסו אותי עוויתות פסיכוסומטיות בבטן והתרחקתי משם בלי לקנות. (למי שלא מכיר את הסיפור - קניתי בהודו בוטנים עם קליפה שהיה עליה קצת בוץ חום שאחר כך כנראה הסתבר שהוא לא סתם בוץ)

נראה לי שעד כאן זה מספיק סיפורים על קנדי. לא שלא היו לנו עוד, דווקא יש אבל נגמר לי הכוח.

מחר נמשיך בטיול לנוראלייה ואלה...........