מקדש פביליון הזהב בקיוטו
קינקאקו-ג'י - KINKAKU-JI
שימו לב לא להתבלבל עם מקדש בעל שם דומה - גינקאקו-ג'י - GINKAKU-JI שנמצא במיקום לגמרי אחר. אחד מהם שמתחיל באות ק' הוא המקדש המוזהב, זה שתכף נבקר בו והשני שמתחיל באות ג' הוא מקדש הכסף.
ואגב, בחדר במלון קיבלנו סוג של קישוט מקיפולי נייר שמזכיר את ההדפסים של בדי המשי - מין ציפור אוריגמי?
נהרנו יחד עם המוני מבקרים לכיוון המקדש. עמידה קצרה בתור, 400 ין דמי כניסה, ואנחנו בפנים. שומרים מאיצים בנו להתקדם, להתקדם, לא להתעכב. לא לעשות פקק, לצמצם רווחים. כולם רוצים לראות את המבנה המוזהב שנמצא רחוק מאתנו, בלב אגם קטן. המסלול הוא היקפי, מסובבים את הפאביליון מכל עבריו.
המבנה היפהיפה הזה התחיל כבית מגורים של של שוגון יפני, ורק בהמשך הוסב להיות מקדש זן. מתוך שלושת הקומות של המבנה - השתיים העליונות מצופות זהב טהור. אתם מדמיינים את כמות הזהב שיש שם?
לא ניתן לגשת קרוב מדי אל המקדש וכולם עומדים להתפעל ולהעריץ מרחוק. כל אחד מנסה למצוא זוית נוספת כדי לצלם את אותו הדבר:
המוני התיירים - ברובם הגדול תיירי פנים יפניים - מסתובבים מסביב למקדש במסלול מובנה, תחום בחבלים. אי אפשר לשוטט סתם כך בשטח, וגם אי אפשר לעמוד יותר מדי במקום אחד. עדרים חדשים של מבקרים מגיעים וצריך לפנות להם מקום. מסביב ישנם שלטים שאומרים שאסור לצלם עם חצובה, כי הצבת החצובה והכיוונונים שלה לוקחת זמן, וכאן אין זמן, צריך לזוז הלאה, להתקדם במסלול. נורא חבל, מאד לא זן... אבל כנראה שאלה אילוצים שנובעים מכמות המבקרים
המקדש יושב בתוך גנים מקסימים עם כל מיני עצים ננסיים, בונסאי ועוד. הוא גם מוקף בבריכות מים ויחד נוצרת הרמוניה משגעת של טבע ומעשי ידי אדם
באחד המקומות לאורך המסלול ניצבים הפסלים האלה ומסביבם המון מטבעות שאנשים משליכים. אולי כמו המזרקה ברומא שמי שזורק לתוכה מטבע מובטח לו שיחזור לשם? אנחנו לא זרקנו, לא זוכרת למה.
היום הזה בו ביקרנו במקדש פביליון הזהב היה יום חם בצורה בלתי רגילה. חם ולח. נהרות של זיעה שטפו אותנו, ופני התלהטו והאדימו כאילו אני תכף הולכת לחטוף איזה התקף לב. מיהרנו לברוח משם ולחפש מקלט בחסות המזגן. התוכנית לאותו אחר צהריים היתה ביקור ברובע הגיישות - גיון - ומופע פולקלור יפני. עלינו לאוטובוס שדחס לתוכו אנשים כמו שלא האמנתי שאפשרי ביפן המסודרת והנקיה והמאורגנת, יפן שמכבדת פרטיות ומרחב של כל אדם. באוטובוסים זה לא תופס כנראה, בעיקר לא בסופי שבוע. שמנו לב גם שבסופי השבוע האוטובוסים לא עוצרים בכל התחנות, נוסעים ישיר אין הולך ואין בא, כך שמצב הדחיסות שלנו נשאר בעינו מרגע שעלינו לאוטובוס ועד שירדנו בתחנת גיון.
אבל גיון היא כבר סיפור אחר, בפרק הבא.
תגובות
תודה רבה על המאמר, אבל לא כל כך הבנתי למה פרסמת, אם הכול נגד ולא טוב, האוטובוסים, המחירים, המקדשים המיותרים, אנחנו מטיילים כאן (בקיוטו) כבר יותר משבוע ומוקסמים מכל רגע, מקדש, אוכל, אנשים והנוחות לטייל
שיהיה בהצלחה-:)