wellness5

ברלין - מחאת הנשים ברוזנשטראסה


הסיפור הבא הוא סיפור על אהבה, על מסירות, על דבקות במטרה עד לניצחון.  
זהו סיפורן של כמה אלפי נשים גרמניות שהיו נשואות בנישואי תערובת לגברים יהודים.

בתחילת 1943, כשמספר היהודים בברלין כבר הלך והתדלדל, הגיע תורם של הגברים הנשואים לגרמניות להיעצר. עד אז נמנע השלטון הנאצי מלגעת בהם מחשש לעורר את זעמו של העם הגרמני. להיטפל ליהודים זה בסדר, אבל יהודים שנשואים לגרמניות? חלקם אבות לילדים גרמניים? זה כבר נושא עדין יותר.
מישהו במחלקת הזדון והרשע הגה רעיון מבריק - הם יעצרו את היהודים הנשואים לגרמניות, אבל לא יגרשו אותם כמו את האחרים אל מחנות ההשמדה, אלא ישתמשו בהם לעבודות הקשורות ביהודים, הרי חסרו להם ידיים עובדות, ידיהם של אלו שכבר נשלחו למחנות.
כך, חשבו הצוררים,  הם ישיגו מטרה כפולה: יעצרו את היהודים ויחזיקו אותם במסגרת של כפייה, אבל יצטיירו בסדר בעיני הנשים הגרמניות - הנה תראו, אנחנו לא מרחיקים את בעליכן, לא משלחים אותם מכאן.


הנשים הגרמניות לא היו מוכנות לקבל את הסידור הדחוק הזה. הן רצו את בעליהן בבית.
1800 גברים יהודים נעצרו והובאו לבית הקהילה היהודית ברחוב רוזנשטראסה. שם בקומה השלישית, הם הוחזקו בתנאים מחפירים, עד שיוחלט מה לעשות אתם.
נשותיהם התארגנו, ובאו להפגין מתחת לבניין. בהתחלה במספרים קטנים, אבל לאט לאט הזרם הלך וגבר עד שהפך להפגנה של ממש. החלה התגודדות נרחבת מסביב לבניין כשנשים קוראות אל בעליהן ומנסות לתקשר אתם בקומה השלישית. הן לא עזבו את המקום במשך כשבוע ימים, ביום ובלילה, נחושות בעמדתן שלא לוותר עד שיצליחו להעביר את רוע הגזירה. גם כשכיוונו אליהן מכונות יריה כדי להפחידן ולגרום להן להתפזר, הן לא זזו ממקומן מתחת לחלונות הבנין, לא היה להן מה להפסיד. זאת לא היתה הפגנה שקטה - הנשים קראו קריאות גנאי לעבר השומרים, כינו אותם שוב ושוב 'רוצחים' ולא חדלו מלצעוק 'שחררו את בעלינו, את אבותינו, את ילדינו'.


הנחישות והעוצמה הנשית גברו בסופו של דבר על כוונות השלטון הנאצי והוא נכנע לדרישתן. הגברים שוחררו והותר להם לחזור אל משפחותיהם. סוף טוב לסיפור.

ישנה סברה כי הגברים שוחררו לא בגלל מחאת הנשים אלא מאחר והנאצים לא בדיוק ידעו מה לעשות אתם. הם רצו להמנע מצעד קיצוני כמו גירוש למחנות ההשמדה כיוון שזה היה גורם לתסיסה אצל המשפחות הגרמניות הקשורות בנישואי תערובת, ומשם יכול היה להתפתח לשכבות רחבות יותר של האוכלוסיה הגרמנית.

אין לי מושג מה היתה האמת מאחורי השחרור, אבל אני רוצה להאמין שהיה זה כוחה של האהבה והמסירות.

כחמישים שנה לאחר האירוע, הוקמה בגינה הקטנה שממול לבניין ברוזנשטראסה אנדרטה מושקעת ונוגעת ללב.
פסלת ממזרח גרמניה (ברור שזו היתה צריכה להיות אשה, וממוצא יהודי) הציבה שם מקבץ של פסלים המתארים אפיזודות מימי המחאה. לכל פסל יש הסברים יפים ומפורטים, אבל אני חושבת שצריך לשמוע אותם במקום ההתרחשות, בתוך הסצינה, ולא סתם לקרוא עליהם באינטרנט. אז הנה רק כמה דוגמאות כדי להפעיל את הדמיון.

זהו צילום של הבניין ברחוב רוזנשטראסה, כפי שהוא נראה היום. 

32


השבר הגדול שמנפץ חיי משפחה וקורע בעל ואשה זה מזו וזו מזה:

29xx

אפשר לראות סממנים יהודים חקוקים באבן (למשל מנורה בפינה הימנית העליונה) על אף שלמעשה הנשים היו גרמניות ולא יהודיות

29X




30

הנשים תמכו זו בזו וניחמו אחת את השניה


36

את הכיתוב על האנדרטה העתקתי  מויקיפדיה  כי נמאס לי מהתרגום הצולע של גוגל, וזה אומר כך: 

הכוח של ההתנגדות אזרחית וחוסנה של האהבה מנצחים את האלימות של הדיקטטורה; החזירו לנו את בעלינו; נשים עמדו כאן והביסו את המוות. גברים יהודים שוחררו.


31

בקרן הרחוב הוצב עמוד הנצחה ועליו כל סיפור המעשה, בתמונות ובטקסט נלווה:
רואים את הבניין כפי שהיה אז 


34

על אותו עמוד מוצגות רשימות של היהודים שהיו עצורים בבית הקהילה היהודית ברוזנשטראסה.  שימו לב לחצי מהשם שנמחק עם קו - בהוראת הנאצים כל היהודים הצטוו להוסיף לשמם שם נוסף שיזהה אותם כיהודים. כל הנשים היו צריכות להוסיף את השם שרה והגברים את השם ישראל. זו כמובן תוספת מלאכותית ולכן ברגע שהמשטר הנאצי נפל - אפשר היה למהר ולמחוק את הדבשת הזאת שהוצמדה לכל שם.


33

בקצה השני של הגינה בה ניצבת האנדרטה, קצת מופרד אבל לא ממש מרוחק, עומד פסל נוסף השייך לאותה התרחשות. זהו פסל המתאר גבר גרמני, יושב לו בנחת ממול, חצי מביט וחצי מתעלם, הכל למעשה עובר לידו אבל לא בדיוק נוגע לו. במבט מקרוב רואים איך עין אחת שלו צופה במתרחש והעין השניה מסתכלת למרחק, וזה מאד סימבולי למה שקרה לעם הגרמני. כולם ראו וידעו והיו נוכחים כשהתרחשו כל הזוועות, עין אחת שלהם תמיד היתה בנוכחות ובהקשבה, אבל עם העין השניה הם התעלמו, הפליגו למרחק, נדדו למחוזות שהיו בטוחים בשבילם. יש אומרים שזה היה כדי להציל את עורם, ויש אומרים שזה היה מתוך הסכמה והשלמה שזו הדרך הנכונה.

35

מחאת הנשים מרוזנטראסה עוררה פולמוס נרחב. יש הרואים בה הוכחה ניצחת לכך שהעם הגרמני, לו רק רצה, יכול היה להתנגד לזוועות השלטון הנאצי. עובדה שכאשר הנשים עמדו על דעתן והתנגדו לקבל את רוע הגזירה, הן הצליחו להעביר אותה מהעולם. אם יותר גרמנים היו זוקפים ראש ואומרים רגע רגע, משהו כאן לא בסדר, אנחנו לא מסכימים עם זה - אולי היו מצליחים לשנות דברים?
העובדה שלא עשו את זה משאירה אותנו, ואותם, עם סימן שאלה גדול.

למען ההגינות אני חייבת לומר כי מי שמתהלך בברלין של היום לא יכול להמנע מלהודות שאכן נעשה כאן ניסיון רציני ואמיתי לכפר, לפצות, להנציח, לחנך, לנסות לדאוג  שמשהו כזה לא יוכל לעולם לצמוח כאן שוב.
(צריך רק לספר את זה גם לתנועה הניאו-נאצית)

ואני חייבת לסיים בנימה קצת יותר קלילה, כדי לא להשאר עם מועקה.
מה אתן אומרות אחיותי הנשים, כשאנחנו רוצות יש לנו חתיכת כוח, הא? :-)

לקריאת הפרק הוקדם                               לקריאת הפרק הבא
        
 

תגובות 

 
0 # חמדה יקרה -ועוד איזה כוח ישריקי קלדס 2014-07-13 20:09
לנו הנשים....מעניין...בביקורנו בברלין ביקרנו במקום עם מדריכה ישראלית שעובדת בברלין, היא סיפרה את הסיפור והסבירה היטב - ונשארנו מאוד עצובים מהאדישות של הגרמנים.....והרוע גם, בעצם זה לא אופייני רק לגרמנים - יצר האם רע מיסודו, חזרנו זה עתה מרומניה ולמדנו את ההיסטוריה האכזרית של העם הרומני...בקיצור בני האדם גרועים מחיות טרף - החיה צריכה לטרוף ע"מ לשרוד- האדם רוצח בשם הדת, בצע כסף
ועוד ועוד..
תודה חמדה ♥
ריקי
הגב
 
 
0 # מדהים!! כתוב יפה ומעניין !!!אורלי 2015-05-12 07:40
בעקבות נסיעה לברלין שבוע הבא חיפשתי מקומות לבקר, מאידך הנשיא שלנו היה שם אתמול וחיפשתי על רציף 17 - מצאתי סיפורים מדהימים שלא ידעתי עליהם וקראתי בשקיקה כי זה כתוב מדהים מעניין ומקצועי לחלוטין!! אהבתי לקרוא - חשבו לזכור!
אורלי
הגב