wellness5

ברלין - עוד קצת בעין יהודית

מלבד האתרים העוסקים במובהק ביהדות ובשואה, יש בברלין איזכורים יהודיים נוספים על כל צעד ושעל. קשה שלא לקבל את הרושם שמישהו כאן - ובגרמניה בכלל - מאד מאד מאד משתדל להביע צער, לכפר, לחפש מחילה, להנציח ולחנך. לזכותם  ייאמר שלא מנסים לטייח ולהדחיק, לכסות או להעלים או להקטין מימדים. בכל מקום שיש מאחוריו סיפור - הסיפור גלוי ומפורסם. אנדרטאות, מוזיאונים, בתים משומרים, בתי כנסת משוחזרים, התמרורים עליהם סיפרתי בפרק שעבר, אבני הנגף שתכף אספר עליהן ועוד.


זו למשל אנדרטה אחת מתוך כמה שצילמתי ואני לא ממש יודעת לשייך אותה לאתר מסויים, הכל מתערבל בראש. נדמה לי שהיא מוצבת באיזור של רציף 17 ממנו נשלחו הטרנספורטים למחנות הריכוז וההשמדה בין אוקטובר 1941 ופברואר 1945.

15

גם זה שלט הנצחה, אילו רק ידעתי לתרגם את הגרמנית מבלי להזדקק לשירותי התרגום העילגים של גוגל...

24


שטולפרשטיין - אבני נגף

זוהי יוזמה מאד מרגשת  שהתחילה בקלן ועד מהרה אומצה בכל רחבי גרמניה. מדובר בדרך הנצחה ייחודית בה מוטבעת אבן מצופה בלוחית פליז על המדרכה ליד בתים בהם גרו יהודים שנשלחו להשמדה. אמן בשם גונתר דמניג התחיל את הפרוייקט באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת. הוא מכין קוביות אבן בגודל אחיד (10 X 10 ס"מ) אליהן הוא מצמיד מלמעלה לוחית פליז עם כיתוב שגם הוא אחיד: כאן גר________שם היהודי, תאריך לידתו, מה עלה בגורלו - לאן נשלח ומתי.  


כך נראות אבני הנגף האלו - מי שרוצה לקרוא  עוד על הפרוייקט יכול לעשות זאת  באתר ששמו שטולפרשטיין   


20


למעלה מ-40,000 אבני נגף כאלה כבר הוטבעו במדרכות בגרמניה ובארצות נוספות באירופה. בשנים האחרונות הפרוייקט הורחב ונכללו בו גם כאלה שאינם יהודים אבל נרצחו על ידי הצורר הנאצי - הומוסקסואלים, צוענים, אסירים פוליטים ועוד. 

הפרוייקט זכה ללא מעט ביקורות, הטוענים נגדו אומרים שזה לא מכובד שאנשים יידרכו על הלוחיות, זה זילות כבודו של המונצח. מאידך, אומרים המצדדים, רבים לא דורכים אלא עוברים על יד, בעיקר אם הם יודעים לפני כן שיש שם לוחיות הנצחה. ואם במקרה כן דורכים, לא נורא. זה שומר את לוחית הפליז מבריקה כל הזמן... 


אני יכולה להעיד מנסיוני שאותי אבני הנגף מאד ריגשו. הולכים כך סתם לתומנו ברחוב ומשהו מבריק ומנצנץ על המדרכה תופס את העין. מתקרבים, וממש בפתח של בית אפשר לקרוא על גורל דייריו. כל אבני הנגף שנתקלנו בהן בברלין - והיו המון - נשאו שמות יהודים. קוראים את השם בקול רם - בדוגמה שלמעלה עמנואל פינק -הנה  זה כבר איזכור של הנספה, מישהו זוכר אותו, קורא את שמו. מסתכלים על הבית, מנסים לדמיין. זה מצמרר. 
ברלין מלאה באבני נגף, כמובן שהריכוז הגדול שלהן הוא בשכונות היהודיות, אבל לא רק שם. 



רכבות לחיים - רכבות למוות

הכותרת הזאת היא שמה של אנדרטה מכמירת לב שניצבת בפתח תחנת הרכבת פרידריכשטראסה בברלין

18

לאחר אירועי ליל הבדולח בנובמבר 1938, הופעל לחץ בינלאומי על מדינות אירופה לנסות ולהציל ילדים יהודים ולמלט אותם החוצה מגרמניה בה קרוב לוודאי ימצאו את מותם אם יישארו בה. אנגליה החליטה לקלוט כעשרת אלפים ילדים יהודים, ומבצע ההצלה זכה לשם 'קינדר-טרנספורט'.

משפחות בריטיות הסכימו לקלוט את הילדים בבתיהן והקהילה היהודית בגרמניה הבטיחה לדאוג לכל העלויות. הרעיון היה שלאחר סיום המלחמה יאוחדו כל הילדים ויעלו לישראל, חלקם יתאחדו עם משפחותיהם אם אלו הצליחו להינצל וחלק ייקלטו בחברת בני נוער כעולים חדשים.

אחרי התדיינויות ארוכות עם אדולף אייכמן שהיה האחראי על ענייני ההגירה של היהודים, הוא הסכים לאפשר את יציאתם של הילדים לבריטניה תוך שהוא מציב תנאים מאד קשים. כל ילד הורשה לקחת אתו רק מזוודה אחת, נאסר עליהם לקחת ספרים או צעצועים, הם הורשו לקחת תמונה אחת בלבד של בני משפחתם. אסור היה להם לקחת חפצי ערך ואסור היה לקרובי משפחתם ללוות אותם לתחנת הרכבת.


הרבה ילדים לא זכו לעלות על ה"רכבת לחיים" ובכך נחרץ גורלם ל"רכבת אל המוות". אחד מאותם ילדים שזכו להגיע לאנגליה הוא אמן ישראלי בשם פרנק מייסלר.
הוא פסל בעל שם בינלאומי, והיוזמה להקמת אנדרטה לזכר ילדי הקינדר-טרנספורט באה מצידו של הנסיך צ'רלס. האמן הישראלי הכין ארבע אנדרטאות שעניינן הוא הקינדר-טרנספורט, והן הוצבו בארבעה מקומות שונים באירופה. הראשונה בפולין, שם נפרד מהוריו בפעם האחרונה בתחנת הרכבת, שם האנדרטה הוא 'הגירוש'.
השניה בברלין, בתחנת הרכבת פרידריכשטראסה ממנה יצאו הילדים בדרכם לאנגליה. שם האנדרטה הוא 'רכבות לחיים - רכבות למוות' כי שם נקבע גורלם של הילדים, מי ייסע ומי יישאר.
השלישית בהולנד, ששימשה כנקודת ביניים בדרך לאנגליה, שם נקראת האנדרטה 'ערוץ מעבר לחיים'. הרביעית ניצבת באנגליה, בליברפול ונקראת 'ההגעה'.


האנדרטה בברלין מציגה קבוצה של שבעה ילדים, בגודל אמיתי, ומתוך עצלות אני נותנת לויקיפדיה את זכות הדיבור: 

גרמניה (2008) - "Trains to life - trains to death" (רכבות לחיים - רכבות למוות) - הוצבה מחוץ לתחנת הרכבת פרידריכשטראסה‎ בברלין, תחנת המוצא של הילדים במסעם.באנדרטה מפוסלים שבעה ילדים העומדים על רציף רכבת, מחולקים לשתי קבוצות פיסול, העומדות בגבן זו אל זו, כך שהן מייצגות ניגודים וגורלות שונים - לחיים ולמוות. בקבוצה אחת נראים שני ילדים זקופים ודינמיים, לבושים היטב ובידיהם מזוודות, ומתחתם ברציף נכתב בלוחית קטנה במספר שפות "הרכבת לחיים", כלומר קבוצה זו מייצגת את הילדים שניצלו באמצעות רכבת הקינדר-טרנספורט. בקבוצה השנייה נראים חמישה ילדים בעלי תנוחה סטטית, בגדיהם בלויים ועליהם טלאי צהוב, לרגליהם מזוודות ריקות ותכולתם מפוזרת, מבטם נראה מלנכולי ומושפל או תועה בחלל, ועל הרציף מתחתם נכתב "הרכבת למוות" - החמישה מייצגים ילדים בשואה שלא זכו לעלות לרכבת קינדר-טרנספורט והובלו ברכבות למחנות ההשמדה. מייסלר בחר להקים אנדרטה זו מבלי להציג רק את מבצע ההצלה ולהתעלם ממיליון וחצי ילדים שלא שרדו בשואה.

אלה שני הילדים שעולים על הרכבת לחיים

16

 וזו הקבוצה השניה, הכבויה, חסרת החיים. נורא יפה בעיני שמישהו טורח לשים שם פרחים חיים על האנדרטה

17


בית הכנסת החדש - נויה זינאגוגה

מהשם אפשר להבין שזה אולי בית כנסת חדש? ממש לא. הוא חדש רק באופן יחסי לבתי הכנסת העתיקים יותר של ברלין. בנייתו הושלמה בשנת 1866, ואם למישהו הוא מזכיר יותר מסגד מאשר בית כנסת, זה לא מפליא. הוא נבנה בסגנון מורי ויש שמוצאים גם דימיון בינו לבין ארמון אלהמברה שבספרד. 

19


טקס הפתיחה החגיגית של בית הכנסת נערך בנוכחותו של קנצלר גרמניה אוטו פון ביסמרק, הקהילה היהודית בגרמניה באותם ימים היתה מכובדת ונחשבת והקנצלר חלק להם כבוד רב בנוכחותו.

בליל הבדולח הזכור לרע, הציתו הנאצים אש בבית הכנסת והוא התחיל לעלות בלהבות. שוטר הרובע שהיה בתפקיד באותו לילה נזעק מיד אל המקום ובאיומי אקדח ציווה על ההמון הנאצי להתפזר. הוא טען שבית הכנסת הזה הוא אתר היסטורי, ואתרים היסטוריים מוגנים מעצם החוק, אסור לפגוע בהם וחובה לדאוג לשימורם. ככה ה'ייקיות' של השוטר שדבק במילוי החוק כלשונו הצילה את בית הכנסת והוא יצא מליל הבדולח עם נזק קל ביותר.


שנתיים אחר כך הנאצים סגרו את בית הכנסת והוא הפך להיות מחסן של הוורמאכט. בהפצצות על ברלין בשנת 1943, נפגע בית הכנסת בצורה רצינית, הבניין פונה ועמד שנים רבות בהריסותיו.
לאחר איחוד ברלין החלו השלטונות בעבודות שיקום והיום מראהו החיצוני של בית הכנסת חזר לקדמותו. ככל שהבנתי - בפנים יש עדיין חללים רבים סגורים ואטומים שטרם הגיעו לשפץ אותם.



הבית החסר

גם זה סוג של אנדרטה. אנדרטה של חוסר, של ואקום. 

לא רחוק מבית העלמין היהודי הישן ניצבים שני בתים וביניהם  רווח, פער, חלל - בגודל של בניין שלם שעכשיו הוא חסר. הבניין השלישי שעמד בינהם נהרס לחלוטין בהפצצות על ברלין.  אמן צרפתי בשם כריסטיאן בולטנסקי החליט להשתמש בחלל שנוצר כבסיס לאנדרטה להנצחת זכרם של תושבי הבית החסר. בתחקיר שהוא ותלמידיו עשו הם גילו שכל תושבי הבית החסר היו יהודים. הם הכינו לוחות דמויי מודעות אבל, עליהם הוטבעו שמות  הדיירים שגרו שם, תאריכי לידתם ומה עלה בגורלם, ותלו את הלוחות בערך במקום בו היתה הדירה שלהם.  הלוחות נמצאים על שני הבתים, מימין ומשמאל.

ככה נראה כל חצי של האנדרטה


21


וככה נראים שני החצאים זה מול זה, מבליטים את העדרותו וחסרונו של מה שהיה ביניהם.

אין גישה אל החלל של האנדרטה -  הרי זה אמור להיות משהו שאיננו, ואקום. 

22


זהו בית ספר התיכון  של הקהילה היהודית על שם משה מנדלסון, בית ספר פרטי יהודי שנחשב ליוקרתי מאד ובין תלמידיו גם רבים שאינם יהודיים. 


23


בית הקברות היהודי  ברחוב גרוסן האמבורגר

נקודה יהודית נוספת היא בית הקברות היהודי הישן. היום הוא גן יפה, מדשאה ירוקה ומטופחת, ואי אפשר לראות שום סממן של בית קברות יהודי מלבד השלט הבא המספר את סיפורו של המקום ושתי מצבות שהושארו למזכרת:


27

בית הקברות נהרס כולו על ידי הנאצים, גופות פונו ופוזרו ומצבות נהרסו. בתקופה מסויימת השתמשו במקום לקבר אחים המוני, לא של יהודים. 

  בכל אופן היום האיזכור לכך שזה היה בית קברות הוא  על ידי המצבה הראשונה -  של משה מנדלסון, אבי תנועת ההשכלה היהודית בגרמניה

28


והשניה -  היא של איזו גבירה...
יתכן שיש עוד כמה מצבות שלא צילמתי 


26

ליד בית הקברות ניצבת אנדרטה נוספת שנקראת האנדרטה "לזכר קורבנות הברבריות הפשיסטית", מאת ויל לאמרט

האנדרטה מציגה שלוש עשרה דמויות נשיות והיא לא ממש קשורה למקום או לאירוע שקרה בו. היא בכלל יועדה למקום אחר, אבל באיזו החלטה ספונטנית של מישהו שהיה צריך למלא מיכסה או חלל ריק, היא הובאה והוצבה כאן ליד בית הקברות. 

25


אני לא מאמינה, אבל עברתי עכשיו על כל מאות התמונות שצילמנו בברלין ולא הצלחתי למצוא בהן אפילו תמונה אחת של אנדרטת השואה של ברלין. אולי יש עוד כרטיס זכרון אחד במצלמה של יעקב שעדיין לא נפרק, אצטרך לחפש. אני זוכרת שאני נתקפתי בקלסטרופוביה ופשוט ברחתי מהמקום. אין לי מה להגיד על זה עוד. כנראה שהאנדרטה השיגה את מטרתה וגרמה לי להרגיש בדיוק את מה שהאמן רצה שארגיש. סליחה שאין לזה תיעוד.


כמובן שברלין היא לא רק יהדות. אני אנסה לתת בפרקים הבאים טעימות נוספות מברלין הקוסמופוליטית, העיר שכמה שהיטלר רצה שתהיה נקיה וטהורת גזע, הוא קיבל אותה ממש בהפוכה. העיר הזאת היא אבן שואבת לבני מיעוטים רבים, בליל השפות והפרצופים שרואים כאן, הערב הרב של בני לאומים שונים שקבעו את העיר הזאת כמשכנם, שלל דוכני הדונר הטורקי (שווארמה) והווק הסיני עם המוקפצים והריחות האזיאתיים שלהם, קרוב לודאי שלא מניחים לצורר הזה לנוח על משכבו בשלום והוא בטח מתהפך בקברו ללא הפסקה. ברלין 'נקיה' הוא רצה.  


לקריאת הפרק הקודם                   לקריאת הפרק הבא


 

 

תגובות 

 
+1 # וואוגיל 2014-07-11 19:39
לקרוא כל הפרקים של ברלין בבת אחת בליווי התמונות זה מסע מטלטל ומרגש, תודה רבה!
הגב
 
חיפוש באתר או ברשת