|
זהו המדור שלכם, הקוראים... אם ברצונכם לשתף אותנו במשהו משלכם, מקורי שכתבתם, או סיפור ששמעתם/קראתם, שלחו אלי במייל, ואשמח לתת לזה במה, בציון שמכם כמובן !  30.11.03 הנה סיפור שנכתב ונשלח אלי על ידי נועם. תודה לך, נועם! האוצר אדם אחד היה מכור לאוצרות. האיש חיפש אחר אוצרות כל חייו, והשקיע מאמצים רבים בחיפושים אחריהם. הוא היה כל כך שקוע בעניין, שבמקומות "מועדים לפורענות" היה הולך עם עיניו שקועות ברצפה בעודו רוכב על סוסו – כדי לאתר דברים שאולי ימצאו על האדמה. יום אחד קנה בכסף רב, מפת אוצר ישנה. במפה היה רשום בשפה נדירה (שכמובן בשל האובססיה שלו, כבר למד בצעירותו) איך להגיע לתיבת אוצר עצומה עם מטבעות זהב שנמצאת במערה הסמוכה לחוף ים. האיש מיהר לדרכו, ורכב עם סוסו לכיוון החוף שהופיע על המפה. כשהגיע לחוף, החל כבר להביט כהרגלו על האדמה, בעוד הסוס ממשיך לרכב לאורך החוף. הם רכבו הלוך ושוב שעות ארוכות בחיפוש אחר סימנים למערה, עד שהשמש כבר כמעט שקעה. הסוס ראה מרחוק משהו מנצנץ, והחל למהר לכיוונו. הרוכב עדיין הסתכל על האדמה. לבסוף הסוס הבחין שהחפץ המנצנץ היה תיבה עצומה ומבריקה, שהייתה מונחת על סלע גבוה, בתוך מערה נסתרת. הסוס השמיע צהלה חזקה, והרוכב סימן עם המושכות לסוס לעצור, כי לא הבין מה קרה. כשנעצרו, ראה הרוכב על האדמה מטבע זהב – הרים אותו ושיבח את סוסו. כיוון שהשמש כבר שקעה, חזרו הסוס ורוכבו לביתם כדי להמשיך למחרת במקום בו נמצא המטבע. שודד שהכיר את האיש ועקב אחריו בסתר לחוף, ראה את התיבה כשהשמש השוקעת נצנצה מהתיבה, ולקח את התיבה העצומה ברגע שנעלם הרוכב מן החוף. המסקנה היא שמי שמחפש מטבעות זהב על הרצפה, עלול לאבד את האוצר שכבר היה בהישג ידו. 30.11.03 והקטע הבא הוא מאת גיא אברמוב. תודה גיא. עוד משהו על פרדיגמות קבוצת מדענים הציבה חמישה קופים בכלוב. במרכז הכלוב הציבו סולם ועליה ערימת בננות. כאשר קוף מסוים עלה על הסולם כדי לקחת לו בננה, המדענים שפכו מים קרים על הקופים שנשארו על הקרקע. לאחר זמן מסוים, כל אימת שקוף כלשהו נסה לעלות על הסולם, היו אוחזים בו שאר הקופים או מונעים את עלייתו לסולם באלימות. במשך הזמן הפסיקו הקופים לעלות על הסולם למרות הפיתוי של הבננות. ואז המדענים החליפו את אחד הקופים. הדבר הראשון שהוא נסה לעשות היה לעלות על הסולם, דבר שנמנע בנחרצות ובמהירות על ידי שאר הקופים אשר היכו אותו. לאחר מספר נסיונות כואבים הפסיק הקוף המצטרף לחבורה לנסות לעלות על הסולם. המדענים החליפו קוף נוסף אשר נסה לעלות על הסולם כקודמיו. הפעם השתתף הקוף הראשון שהוחלף בהכאת המטפס בהתלהבות רבה. החלפת הקוף השלישי חזרה על אותו ריטואל, ובהדרגה הוחלפו שני הקופים הנוספים עד שלבסוף לא נותר אף לא קוף אחד מהקבוצה המקורית. המדענים נותרו עם חמישה קופים שלמרות שמעולם לא ספגו מקלחת מים קפואים המשיכו להכות בכל מי שניסה להגיע אל הבננות. אם היה ניתן לשאול אותם למה הם מכים את כל מי שמנסה לעלות על הסולם, קרוב לוודאי שהתשובה הרצינית הייתה: "לא יודע ככה זה היה מעולם..." נשמע לנו מוכר? עלינו לבדוק בעצמנו את הקיבעונות שלנו (הסטגנציות), ולוודא שאיננו מכים אחרים (או את עצמנו), או מתחפרים בהנחות היסוד שלנו בלי לנסות לבדוק את מקורן או לנער אותן מן האבק. ובהקשר לזה נאמר: "הרבה יותר קל לפרק אטום מאשר לפרק דעה קדומה" אלברט איינשטיין 25.11.03 תודה לדודי ששלח את הרשימה הבאה: מחשבות על נישואין יש לך שתי אופציות בחיים: להשאר רווק ולהרגיש אומלל, או להתחתן ולרצות למות להתחתן זה כמו ללכת עם חברים למסעדה. אתה מזמין מה שחשקת וכשאתה רואה מה קיבלו האחרים, אתה חושב שהיית צריך להזמין מה שיש להם במסיבה, אשה שואלת את חברתה: "נדמה לי שאת עונדת את הטבעת באצבע הלא נכונה" נכון. כי אני נשואה לאיש הלא נכון". לאחר מריבה, הבעל אומר לאשתו: " את יודעת, כשהתחתנתי אתך - הייתי אידיוט !" והיא ענתה לו: "כן יקירי, אבל הייתי מאוהבת ולא הבחנתי שאתה אידיוט" אישה פרסמה מודעה בעתון. "מחפשת בעל",וקיבלה מאות מכתבים בהם היה כתוב: "קחי את שלי" כשאישה "גונבת" לך את הבעל ,אין נקמה מתוקה יותר מאשר שהיא תשאר איתו גבר הוא בלתי-גמור עד שהוא מתחתן. אחרי זה הוא גמור ילד שואל את אבא: "כמה עולה להתחתן"? האבא עונה: "לא יודע. עוד לא סיימתי לשלם" ילד שואל: " אבא. זה נכון שבהרבה ארצות באפריקה גבר לא מכיר את אשתו עד אחרי החתונה?". אבא עונה: "כן. זה קורה בכל מקום בעולם" היה פעם גבר שאמר: "לא ידעתי מהו האושר האמיתי עד שהתחתנתי ואז זה כבר היה מאוחר מדי" אשה אחת אמרה לחברה שלה: "אני זו שהפכתי את בעלי למיליונר" והחברה שאלה: - "למה? מה הוא היה לפני החתונה?" הוא היה מולטי-ביליונר" הנישואין הם ניצחונו של הדמיון על פני האינטליגנציה. הנישואין השניים הם ניצחונה של התקווה על על פני חוסר הלמידה מהנסיון הראשון. לולא הנישואין, הגברים היה מסיימים את חייהם במחשבה שהם מעולם לא עושים טעויות במהלך מריבה לוהטת על כסף וחסכון, הבעל אמר: "לו למדת לבשל והיה לך הרצון לנקות את הבית, היינו יכולים לפטר את העוזרת". רותחת האשה ועונה: " ככה? לו למדת לעשות אהבה, יכול לפטר את הנהג ואת הגנן !" הדרך הכי יעילה לזכור את יום ההולדת של אשתך, זה לשכוח אותו פעם אחת ! גבר אומר לחברו (בגאוה!): "אשתי היא מלאך" החבר עונה: "יש לך מזל. שלי עדיין בחיים" 25.11.03 תודה לבתיה שהעבירה אלי את הקטע הבא: האם את/ה שרדת? אם היית ילד בשנות ה- 40, 50, או 60 ו- 70, במבט לאחור, קשה להאמין שאנחנו עדיין חיים. כילדים, נסענו במכוניות בלי חגורת בטיחות או שקי אויר. נסיעה במושב האחורי ביום חם, היתה חוויה מיוחדת. מיטת התינוקות שלנו היתה מצופה בצבעים עליזים מבוססים על עופרת. לא היו מכסי בטיחות על תרופות, דלתות או שקעי חשמל. רכבנו על אופניים ללא קסדות. שתינו מים מצינור בגינה ולא מבקבוק. בילינו שעות בבניית מריצות משאריות חומרים, ואז התגלגלנו במורד הגבעה, רק למצוא ששכחנו את המעצורים. רק אחרי שהתגלגלנו לסבך השיחים כמה פעמים למדנו לפתור את הבעיה. עזבנו את הבית בבוקר ושחקנו כל היום, חזרנו הביתה כאשר אורות הלילה נדלקו. אף אחד לא יכול היה להיות איתנו בקשר, לא היו טלפונים ניידים. כמה בלתי סביר! נחתכנו ושברנו עצמות ושיניים שלא גררו תביעות משפטיות מתאונות אלו. הם היו תאונות, אף אחד להאשים, רק את עצמינו. זוכרים תאונות? נלחמנו והרבצנו אחד לשני, וקבלנו מכות שהפכו משחור לכחול. והתגברנו על כך. אכלנו עוגות, לחם וחמאה ושתינו מיצים ממותקים ולעולם לא היינו בעלי משקל יתר...תמיד שיחקנו בחוץ. התחלקנו בשתיה אחד עם השני מאותו בקבוק ואף אחד לא מת מזה. לא היו לנו משחקי מחשב, משחקי וידאו, 65 תחנות טלויזיה, סרטי וידאו, מערכת הגברה, טלפונים ניידים אישיים, מחשבים אישיים, שיחות באינטרנט... היו לנו חברים. יצאנו החוצה ומצאנו אותם. רכבנו על אופניים או הלכנו לחברים הביתה, דפקנו או צלצלנו בדלת או סתם פטפטנו איתם. דמיינו לכם. בלי לבקש רשות מההורים! לבדנו! שם בעולם הקר והאכזר! בלי שמירה. איך עשינו זאת? המצאנו משחקים עם מקלות וכדורי טניס. אכלנו תולעים, ואפילו שהוזהרנו שזה יכול לקרות, לא נזהרנו, והתולעים לא חיו בתוכנו לעולם ועד. ניסינו להתקבל לנבחרת הכדורסל או כדורעף, אבל לא כל אחד התקבל. ואלו שלא הצליחו למדו להתגבר על האכזבה. לא כל התלמידים היו חכמים כמו אחרים ונכשלו לעבור כיתה ונשארו לעוד שנה. אבל מבחנים לא הותאמו משום סיבה שהיא. מעשינו היו שלנו, ציפינו לתוצאות. אף אחד להתחבא מאחוריו. לחשוב שההורים יוציאו אותנו מהבוץ אם עברנו על החוק היה בל נשמע. הם, בעצם, צדדו בחוק. תארו לעצמכם! דור זה ייצר כמה מטובי האנשים לוקחי - סיכונים, פותרי - בעיות וממציאים. 50 השנה האחרונות הביאו התפוצצות של המצאות ודעות חדשות. היה לנו חופש פעולה, כישלונות והצלחות ואחריות. ולמדנו איך להתגבר עליהם. ואת אחת מהם. ברכות! העבירו זאת לאלו שלא היו ברי מזל לגדול כמו ילדים, לפני שעורכי-דין וממשלות הדריכו את חיינו...לטובתם 18.11.03 שיחת הטלפון בין אמא לבתה שהבאתי הנה לפני מספר ימים, הזכירה לבתיה שיחת טלפון בין בן לאמו, והיא שלחה אלי את התמליל הבא. תודה, בתיה.. הלו אמא'לה הלו אמא'לה, משוש חיי, יצאת לפנסיה, הפסקת לעבוד, ברכותיי! תעשי חיים, זה מצוין, יש לך עכשיו כל הזמן, עבדת קשה עבורנו, ילדיך, מגיע גם לך ליהנות ולחיות את חייך, אמא'לה, יצחק'לה בוכה, כדאי לבדוק מה הוא רוצה, מסרב הוא ללכת לגן, אנא הישארי אתו, הרי יש לך המון זמן, אמא'לה, המטפלת עולה לי נורא ביוקר, הרי את לא עובדת, אנא בואי אלינו כל בוקר, לשבת אמא'לה, תכיני צ'ולנט, בשמחה נבוא לאכול, רק אני, הילדים, כמה חברים, וזה הכול, אמא'לה, אני בנך, עצמך ובשרך, אני הדואג לך ושומר על בריאותך, אשתי ואני יוצאים קצת לנוח בחו"ל, אי אפשר רק לעבוד, לכל דבר יש גבול, תוכלי לנוח אצלנו, עם הנכדים לבלות, לטייל ולשחק, אין יותר מה לעשות. רק קצת לבשל, פה ושם לנקות, את הגן על הגג מדי פעם להשקות, את הכלב כל יום להוריד פעמיים, ההליכה תעזור לך אמא, נגד כאבי רגליים, ובכלל רוצה אני רק את המיטב בשבילך, כיאה לבן העושה להאדרת שמך, וכך מערב עד בוקר, מבוקר עד ערב, ילדי המסורים דואגים לי בלי הרף, ריבונו של עולם, כיצד ומתי אוכל לשמוח, כאשר מרוב "לא לעבוד", אני נשארת בלי כוח. 18.11.03 תודה לרן על הקטע הבא: סוד ההתמדה אם היום כה נורא... ורטוב... וסגריר ויש לך בפה טעם מריר כלום לא הלך, כולם מלאי טענות והדרך קשה ורצופת כישלונות וחשבת... ועשית וניסיתי עד בלי די ופתאום נדמה שכל זה לא כדאי זכור: לא להתייאש לעולם כי סודם של הגלים- בהתמדתם! 13.11.03 תודה לפנינה ששלחה את הקטע הבא: אימא יש רק אחת (שיחת טלפון עם אימא) שלום אימא, אני יכולה להשאיר את הילדים אצלך הלילה ? את יוצאת ? כן עם מי ? עם ידיד אני לא יודעת למה נפרדת מבעלך, הוא כזה אדם טוב. אני לא נפרדתי, הוא נפרד. את אפשרת לו להיפרד ועכשיו את מסתובבת לך עם כל אחד. אני לא מסתובבת עם כל אחד, אני יכולה להשאיר לך את הילדים ? אני אף פעם לא השארתי אתכם בשביל לצאת עם מישהו מלבד אבא שלך. יש הרבה דברים שאת עשית ואני לא עושה. מה את רוצה להגיד לי עם זה ? שום דבר, רק רוצה לדעת אם אני יכולה להשאיר לך את הילדים. את נשארת לישון אצלו ? מה יגיד בעלך אם ידע ? בעלי לשעבר !!! אני לא חושבת שזה ידאיג אותו, מהיום שנפרד ממני בטח לא ישן אף לילה לבד. אז את נשארת לישון אצל הבטלן הזה ? הוא לא בטלן !!!! גבר שיוצא עם גרושה אימא לילדים הוא בטלן ופרזיט. אני לא רוצה להתווכח, להביא לך את הילדים או לא ? מסכנים הילדים, עם אימא כזאת !!!! כזאת איך ? עם ציפורים בראש, בגלל זה עזב אותך בעלך !!! די !!! ובנוסף את צועקת עלי, את בודאי גם צועקת על הבטלן הזה שאיתו את יוצאת. עכשיו את דואגת לבטלן ?? ראית שהוא בטלן ? מייד שמתי לב לזה. שלום !!!! חכי, אל תנתקי, באיזו שעה את מביאה לי את הילדים ??? לא אביא אותם, אני לא יוצאת. אם את אף פעם לא יוצאת, איך את חושבת לשקם את חייך ? 12.11.03 תודה לדודי ששלח את הקטע הבא: שימותו הקנאים זה משהו לחשוב עליו כאשר אנשים שליליים עושים כמיטב יכולתם לחרבש לך את הכיף. אז זכרו את הסיפור הזה בפעם הבאה כשמישהו מנסה. אשה יושבת אצל הספרית שלה ומסתפרת לקראת הטיול שלה עם החבר שלה לרומא. היא הזכירה את הטיול לספרית שהגיבה: "לרומא? למה שמישהו ירצה לנסוע לשם? זה צפוף מלוכלך ומלא איטלקים. את מטורפת אם את נוסעת לרומא. אז, איך את טסה לשם?" "אנחנו טסים בקונטיננטל" היתה התשובה. "קבלנו מחיר מצוין" "קונטיננטל?" נדהמת הספרית,"זו חברת תעופה נוראית. המטוסים שלהם ישנים והדיילות מכוערות והם תמיד מאחרים. אז, איפה אתם מתאכסנים ברומא?" "נהיה במקום קטן ואקסקלוסיבי המשקיף על הנהר טיבר ונקרא "טסטה" ". "אל תמשיכי. אני מכירה את המקום. כולם חושבים שזה הולך להיות מיוחד ואקסקלוסיבי אבל זה חור, המלון הגרוע ביותר בעיר. החדרים קטנים השירות חצוף והמחירים מוגזמים. אז, מה אתם מתכוונים לעשות כשתגיעו לשם?" "אנחנו נלך לראות את הותיקן ומקווים לראות את האפיפיור" "זה טוב" צוחקת הספרית "אתם ועוד מליון אנשים מנסים לראות אותו. הוא יהיה בגודל של נמלה. מה אני אגיד לך, בהצלחה בטיול הדפוק שלך, את תזדקקי לה". לאחר כחודש האישה שוב באה למספרה לתספורת. הספרית שואלת אותה על הטיול לרומא. "זה היה נפלא" מסבירה האישה. "לא רק שיצאנו בזמן באחד מהמטוסים החדשים של קונטיננטל אבל היה שם אובר-בוקינג ושדרגו אותנו למחלקה הראשונה. האוכל והיין היו מעולים ודייל חתיך שירת אותי כל הטיסה. המלון היה נהדר. הם רק סיימו שיפוץ של 5 מליון דולר והוא פנינה. המלון הטוב ביותר בעיר. גם הם היו מלאים ולכן התנצלו ונתנו לנו את הסוויטה של הבעלים, ללא תוספת מחיר!" "נו" ממלמלת הספרית " זה טוב אבל אני יודעת שלא הגעתם לראות את האפיפיור" "למען האמת, היה לנו מזל משום שכשסיירנו בותיקן, איש המשמר השוויצרי טפח לי על הכתף והסביר שהאפיפיור מעוניין לפגוש כמה מהמבקרים ואם אואיל בטובי להכנס לחדרו הפרטי ולהמתין, האפיפיור אישית יברך אותי. כמובן שחמש דקות אחריזה, האפיפיור נכנס ולחץ את ידי. אני כרעתי ברך והוא אמר לי מספר מילים." "באמת? מה הוא אמר?" הוא אמר "מאיפה יש לך את התספורת הזוועתית הזו? 9.11.03 את המנטרה לחיים טובים שלחה לכאן פנינה. תודה. יש אומרים שהיא חוברה על ידי הדלאי לאמה בעצמו, לך תדע.. בין אם אתה מאמין באמונות טפלות ובין אם לא, הקדש מס' רגעים על מנת לקרוא את המנטרה. זהו טוטם מנטרה נפאל - TOTEM TENTRA NEPALES למזל טוב. טוטם מנטרה זה נשלח אליך למזל טוב. הוא כבר עשה את סיבוב העולם כ-10 פעמים. מזל טוב יגיע אליך תוך 4 ימים מיום קבלת המנטרה. שלח העתקים למי שלדעתך זקוק למזל טוב. אל תשלח כסף. הוראות לחיים: -אכול הרבה אורז מלא. - תן לבני האדם יותר מאשר מצפים ועשה זאת ברצון. - למד בעל פה את השיר האהוב עליך. - אל תאמין לכל מה שאתה שומע,! ואל תבזבז את כל מה שיש. - לך, ואל תישן כמה שאתה רוצה. - כאשר אתה אומר "אני מצטער" הסתכל לאדם בעיניים. - תאמין באהבה ממבט ראשון. - לעולם אל תלעג לחלומות של האחרים. - אהוב עמוק ובלהט. יתכן שתפצע, אך זוהי הדרך היחידה לחיות את החיים באופן מושלם. - תתמודד עם חוסר הסכמה, הלחם בצורה הוגנת. אל תעליב. - אל תשפוט את האחרים בגלל קרובי המשפחה שלהם. - דבר לאט, אך חשוב במהירות. - כאשר מישהו שואל אותך שאלה שאינך רוצה לענות, חייך ושאל: "מדוע אתה רוצה לדעת"? - זכור שהאהבה הגדולה ביותר וההצלחות הגדולות ביותר טומנים בחובם גם סיכונים רבים. - ברך אדם מתעטש. - כאשר אתה מפסיד, אל תפסי! ד את הלקח. - זכור: כבוד לך עצמך, כבוד לאחרים ואחריות לגבי כל פעולותיך. - אל תרשה שחוסר הסכמה קטן יפגע בחברות גדולה. - כאשר אתה שם לב שעשית טעות, נקוט בצעדים המתאימים על מנת לתקנה. - חייך כאשר אתה עונה לטלפון. מי שמצלצל יוכל "לשמוע" את החיוך בקולך. - התחתנו עם גבר/אישה איתם אתה אוהבים לשוחח. כאשר תזדקנו, כושר השיחה יהיה חשוב יותר מכל דבר אחר. - תבלו זמן מסוים לבד. - קבל בזרועות פתוחות שינוי, אך אל תוותר על הערכים שלך. - זכור כי לעיתים השתיקה, היא התשובה הטובה ביותר. - קרא יותר ספרים וראה פחות טלוויזיה. - חייה חיים טובים ומכובדים. מאוחר יותר, כאשר תזדקן, ותזכור את העבר תראה איך תהנה מהם פעם נוספת. -! תאמין באלוהים וסמוך עליו, אך נעל היטב את הרכב שלך. - אוירה של אהבה בביתך חשובה ביותר. עשה הכל על מנת ליצור בית רגוע ומלא אהבה. - כאשר אתה מתווכח עם האנשים הקרובים אליכם. התרכז אך ורק במצב הנוכחי. - אל תחזיר את העבר. - קרא בין השורות. - חלוק את ידיעותיך. זוהי דרך לחיות לנצח. - תהיה עדין עם כדור הארץ שלנו. - לעולם אל תפריע למי שמחלק לך מחמאות. - דאג לעניינים שלך. - אל תסמכו על גבר/אישה שאינם סוגרים את העיניים כאשר אתם מנשקים אותם. - פעם בשנה, בקרו במקום שעדיין לא הייתם שם. - כאשר אתה מרוויח הרבה כסף, עזור לאחרים כל עוד אתה בחיים. זהו הסיפוק הגדול ביותר שהאוצר יכול להעניק לך. - זכור שלא להשיג מה שאתה רוצה הוא, לעיתים, מזל גדול. - למד את כל החוקים ולאחר מכן, שבור כמה מהם. - זכור שהיחסים הטובים ביותר הם אלה בהם האהבה בין שני אנשים גדולה יותר מאשר הצורך של אחד בשני. - שפוט את ההצלחה שלך לאור מה היה עליך לוותר על מנת להשיג אותו. - הכנס לאהבה ולמטבח באופן מוחלט. אל תשמור על המכתב הזה. הטוטם מנטרה צריך לעזוב את ידיך תוך 96 שעות. שלח עותקים וראה מה קורה בארבעת הימים הקרובים. תקבל הפתעה נעימה מאוד. זה אמת, גם אם אינך מאמין באמונות טפלות. עכשיו הכייף: שלח ! את המסר הזה לפחות ל-5 אנשים וחייך ישתפרו. 0-4 אנשים: חייך ישתפרו מעט. 5-9 אנשים: חייך יתפשרו בהתאם לציפיותיך. 9-14 אנשים: תקבל לפחות 5 הפתעות, בשלושת השבועות הקרובים. 15 יותר אנשים - חייך ישתפרו בצורה דרסטית וכל מה שתמיד חלמת יתחיל לרקום עור וגידים. 7.11.03 שיר לשבת / רז שץ משה טייל בחורשה ליד ביתו ולפתע כאבה מאוד ביטנו מיהר, ומאחורי השיח כרע ואת צרכיו עשה וכשגמר בעלה מהשיח את ישבנו ניקה לפתע החל לבעור ישבנו תפס אותו גרוד עז שמעולם לא חש כמותו אץ לו משה בבהלה לביתו ומונית דחופה לקח לרופאו הרופא בדק שאל וחקר ולבסוף למשה כך אמר .. השיח שבעליו השתמשת לניקוי ישבנך בחורשה, רעיל, והוא הסיבה לגרוד ולפריחה. קח את שקית התרופה מלא קערה במים והוסף את האבקה פעמיים ביום השרה ישבנך בקערה ותוך שבוע תרפא ותשכח את התאונה מהר משה לביתו מילא בדייקנות את הוראות רופאו במרכז המטבח בתוך סיר גדול השרה את ישבנו ובעודו נאנח נכנסה הביתה רעייתו כשראתה זו את המתרחש צרחה צעקה איומה צעקה כה מחרידה שנשמעה בכל השכונה לא עזרו הסבריו המגומגמים של בעלה משה המסכן לא הצליח להבין את הבעיה אשתו, בין צרחה ליבבה הצביע על הסיר איך תוכל חטא כזה לתרץ ולהסביר תוציא מיד את ישבנך המגעיל והבשרי מתוך הסיר החלבי ! מוסר השכל מזה הסיפור: חשוב לבדוק גם פרטים שוליים כמו באיזה עלה לנקות את הישבן (עדיף בנייר טואלט) פחות חשוב אבל רצוי לסמן את הסירים (בשרי וחלבי) במקרה שתאלץ לתחוב לתוכם את ישבנך אבל בעיקר לא לעשות דרמה ולנהוג בפנטיות דתית , לפעמים יש לכופף מעט את חוקי הדת אחרת היא תצא לכולנו מהתחת .. נכתב ע"י רז שץ 7 בנובמבר 2003 גבעתיים 5.11.03 שוב תודה לריקי, ששלחה את הסיפור הבא: יום אחד יצא פלאח לחרוש את שדהו. רק התחיל לחרוש ופתאום יצא מתחת אחד הרגבים נחש. תפס הפלאח בזריזות את הנחש בצווארו, שלף את השבריה ועמד לקצץ את ראשו של הנחש. פתאום הנחש פתח את פיו ואמר לפלאח: " לא כדאי לך להרוג אותי כי אני יכול לעשות אותך עשיר" "ואיך תעשה אותי עשיר?" שאל הפלאח הנדהם, "אני מכיר בתוך האדמה מחילות מלאות עם ביצים של זהב, אני יכול להביא לך כל יום ביצה מזהב טהור" הסביר הנחש. "ואיך אני אדע שאם אשחרר אותך לא תברח ולא תביא לי זהב?" שאל הפלאח, "תעשה איתי חוזה ותכתוב שאני מתחייב להביא לך כל יום ביצה מזהב...". "רעיון טוב" אמר לעצמו הפלאח, "וואללה יש לי הזדמנות להיות איש עשיר...". "טוב יאללה בא נעשה חוזה". ישבו וכתבו חוזה ואחרי שהנחש חתם עליו שיחרר אותו הפלאח. למחרת בבוקר בא הפלאח למקום שנכתב בחוזה בדיוק בשעה שנקבעה בחוזה ומצא שם את הנחש ממתין לו וביצת זהב נוצצת בפיו. למחרת, שוב חיכה לו הנחש עם ביצת זהב, ככה גם ביום השלישי. ביום הרביעי, כשהושיט הפלאח את ידו לקחת את הביצה, הקיש אותו הנחש.... "איך עשית לי את זה? הרי יש לנו חוזה חתום!!!" זעק הפלאח. " אף פעם אל תעשה חוזה עם נחש...סססססססססס" לחש הנחש וזחל לתוך מאורתו... 4.11.03 את הכתבה הבאה שלחה אלי לילך בוחניק. תודה, לילך. אם מישהו ירצה להגיב לה, הנה האימייל של לילך: lilach311@walla.co.il תיאוריית התמנון/ לילך בוחניק. לתמנון 8 זרועות שאיתן הוא מנווט את דרכו,מלמעלה למטה ,קדימה ואחורה,במסע הישרדותי של החיים.האדם משול לגופו של התמנון כשאליו צמודות 4 זרועות שמעלות את רמת האושר והיציבות הנפשית שלו מעלה ו4 זרועות שמורידות את רמת האושר שלו מטה. 4 הזרועות השליליות משולות ל 4 יסודות עיקריים שמורידים את רמת האושר והיציבות הנפשית של האדם,והם:פחדים ואתגרים חדשים,אנטגוניזם חברתי,קשיים ומועקות ושינויים קיצוניים לטוב וקטנים לרע. 4 הזרועות החיוביות הם: מודעות עצמית,שקט פנימי,היקום ומעגלים חברתיים תומכים. בתנועתו של התמנון ,כלומר בחייו של האדם הוא מושפע מכל אלו ,וכדי להגיע לרמת אושר גבוהה יש להנמיך למינימום את ההשפעה שיש לזרועות השליליות על חיינו ולהגביהה עד כמה שאפשר את הזרועות החיוביות. הצורך לשרוד מניע את האדם והוא נאלץ לאזן את ההשפעות השליליות בחייו ע"י הזרועות החיוביות,באופן אינטואטיבי הישרדותי, ולכן ,לא משנה מהם האירועים החיצוניים שהאדם עובר בחייו הוא בדרך כלל ישאף לאותה רמה מאוזנת של שיוון כוחות בין הזרועות החיוביות לשליליות.וזה מאפשר לנו להבין, שאפשר להגיע לרמת האושר הגבוהה ביותר גם עם הכסף הדל ביותר,ועם הסטטוס החברתי נורמטיבי הנמוך ביותר ע"י חיזוק והעצמה של הזרועות חיוביות. כמו לדוגמא: מודעות עצמית מסוגלת לנטרל כמעט כל פחד ולעזור לאדם להתמודד מול אתגר חדש ולא מוכר ,היקום עוזר לאדם לעשות שינויים בחייו,שקט פנימי עוזר להתמודד מול קשיים ומועקות ,הקשבה ועזרה מצד "מעגלים חברתיים תומכים" יכולים לנטרל אנטגוניזם חברתי, ועוד שילובים רבים אחרים. אני יפרט מהוא כל זרוע וזרוע כדי שבאמת נצליח להבין ולהכיר מהם ארבעת הזרועות השליליות ומה הם הזרועות החיוביות של התמנון המטאפורי. 4 הזרועות החיוביות: " מודעות עצמית- היא היכולת להתבונן אל תוך החיים שלך מנקודת ראות חיצונית ולבחון את ההתנהגות היומיומית ,בעיקר ברגעים מיוחדים כמו רגעי אושר עילאיים,רגעי עצבות קשים,רגעי מתח וחרדות,לשפר ולהציף ולתקן חוויות שליליות והתנהגויות לקויות ע"י תהליך מודרך המלווה ברישום ומעקב באופן שגרתי תוך כדי הפנמה של הרעיון :NO FATE כלומר אין דבר בחיים שלא ניתן לשנות ובמקומות שהדרכים לשינוי קשות,תמיד אפשר להזיז את נקודת המבט לרמה אופטימית גבוהה יותר תוך כדי השלמה עם האפשרות שיתכנו כישלונות בתהליך. " שקט פנימי- היכולת להיות אדישים לפחדים,ערניים לאני הגבוהה שלנו,אופטימיים,שלוויים,ולמלא את חיינו במעטה של רוגע ,אהבה,ונכונות לגמישות עם האירועים שיקרו לנו בדרכינו.להריח את השקט,לשמוע את השלווה,לראות את צלילי העינוג,ולגעת באושר הפנימי.לחשוב רגוע ,נקרי,טהור וחיובי. " היקום-אלו כל הכוחות והאוצרות הטבעיים שהיקום והטבע העניקו לנו בבריאה ושטמונים בתוכנו: גשם מחמם,שמש עוטפת,ים מחייה,דשא מרענן,פרח שפותח את הלב,רחוב ישן מעורר נוסטלגיה,בריכה צלולה,תפילה מחזקת,פעילות גופנית מנקת רעלים,טיולים למילוי מצבור תמונות חדשות במוחנו,נשימות מלאות חיים,ניירות בוערים בעוצמה לוחשת,מוזיקה חרישית,נחלים זורמים ,יוגה,שיאצו,מסאז'ים,רפלקסולוגיה,מתיחות,ריפוי בעיסוק יצירתי כגון: שירה ריקוד נגינה ועוד..תזונה בריאה: פירות,שקדים,סידן,מים,ארוחות מסודרות ועוד.. " מעגלים חברתיים תומכים- כל אדם מוקף במעלים חברתיים רבים: מהמשפחה,מהעבודה ,מלימודים,סתם עוברי אורח ...וכל אחד מהם בדרכו שלו יכול להעשיר את חייו של חברו ,בהרבה דרכים:עיצה,חיבוק,אהבה,תמיכה,תשומת לב,מבט ועוד. 4 הזרועות השליליים: " פחדים ואתגרים חדשים- הרמה האנרגטית של האדם, לעיתים יורדת בשל פחדים,חרדות וחששות שנובעות הן מהאתגרים חדשים שיש בהם מן הלא נודע,והן ממסכת תמונות החיים שצבר האדם במהלך חייו, מתוך הרצון הבסיסי- לשרוד.ניתן לאזן זרוע זו ע"י הזרוע החיובית של המודעות העצמית ולכן חשוב להציף את אותן אירועים מהעבר ,לשחזר,לצחוק עליהם ,לדבר עליהן ולהעביר אותם מהקופסא השחורה שנפתחת ברגעי החולשה, לקופסא לבנה שתצבור בתוכה חוויות חיוביות .רצוי לנהל מערך שמירה-"ש.ג. חכם" ולמנוע ממחשבות שליליות ופחדים לעבור את השער של "מחנה" המחשבות החיוביות . " אנטגוניזם חברתי- זרוע שלילית זו מסמלת את אותן התנגדויות,העלבות,ביקורות,חוסר הערכה וחוסר נתינה של החברה בכלל ושל המעגלים החברתיים הקרובים. תשובה שלילית,ביקורת הורסת,עלבון קיצוני או התנגדות חריפה שמתקבלת מצד אותו גורם חברתי משתק את ה"אני" הגבוהה ומוריד את האדם לרמה אנרגטית נמוכה יותר. כדי לנטרל זרוע זו יש להפעיל את מחסום האדישות מצד אחד ומצד שני לאמץ את הביקורות הבונות מבניהם כהזדמנות לשיפור.לעיתים אף צריך להודות לאותו אדם שהציף את הבעיה .כמו המשפט-"כל תלונה של לקוח היא הזדמנות לשיפור". " קשיים ומועקות- לכל אדם ישנם רגעים קשים,שבו הוא צריך להתמודד עם מצב חדש בחיים ולעיתים ישנם חילוקי דעות או מחשבות שהאדם שומר בלב והן יוצרות מועקות. נאמר פעם כי אם הכל היה הולך חלק בחיים,החיים היו מאוד משעממים. " שינויים קיצוניים לטוב וקטנים לרע- כל שינוי קיצוני לטוב כגון :חתונה,זכייה בלוטו,מציאת הבן זוג המושלם,תחילת לימודים ועבודה יכולים להציף את הגוף באדרנלין ולהעצים את החששות ,כך ששניהם יחד מורידים את הרמת האנרגטית של האדם .דווקא בגלל שהסביבה איננה מסוגלת להבין את נפילה האנרגטית הזאת ,ההתאוששות אף קשה יותר.כדי לנטרל זרוע שלילית זו חשוב לאזן אותה ע"י הזרוע החיובית של היקום: פעילות גופנית ,העשרה אינטלקטואלית,תזונה בריאה ,שתאזן את הגוף ותפרק את האדרנלין. בצד השני של המתרס,כל שינוי קטן לרע ובוודאי שגדול לרע כגון: פרידות,מוות,מחלות,פיטורין,כשלון בלימודים ,טעויות במקום העבודה,חילוקי דעות שאינם נפתרים ועוד ,מביאים לעצבות ,לתחושה רעה,לקשיים ולעיתים אף לדיכאונות.כדי לאזן זרם שלילי זה רצוי להיעזר בזרוע החיובית של המעגלים החברתיים התומכים,ביקום: תפילות,ריפוי בעיסוק ,ובעיקר לנסות להסתכל על הצד החיובי בכל שינוי כזה . לסיכום:היכולת שלנו לנוע בדרך ,תלויה בכושר האיזון של הזרועות השליליות ע"י הזרועות החיוביות.ככל שנחזק ונעצים את הזרועות החיוביות כך נמלא את המצבורים שלנו וכך נצליח לאזן את חיינו ולשרוד שזוהי מטרת חיינו הבסיסית. מטאפורת התמנון מאפשרת לנו לא לשכוח לחזק את הזרועות החיוביות , בחיי השגרה שלנו בתוך מי הים של מחויבויתינו השגרתיות: עבודה,לימודים,סידורים,ילדים,ניקיונות,קניות ועוד.בעצם לשים דגש על החשוב אך "פחות דחוף": על ע צ מ נ ו... * כל הזכויות שמורות ללילך בוחניק. 4.11.03 תודה לריקי ששלחה לכאן את הרשימה הבאה: חיים מלאי ניגוד.... .ולמרות הכל, נעשה הכל באהבה.... מרבית האנשים נוהגים בחוסר הגיון וסבירות ועסוקים בעצמם. אהבו אותם למרות הכל. כשתעשו מעשים טובים, אנשים יאשימו אתכם במניעים זרים ואנוכיים. עשו טוב למרות הכל. כשתצליחו, תרכשו ידידים כוזבים ואויבי אמת. תצליחו למרות הכל. המעשים הטובים שאתם עושים היום, יישכחו מחר. עשו טוב למרות הכל. יושר וגילוי לב גורמים לפגיעות. היו ישרים וגלויי לב למרות הכל. אישים דגולים, הוגי הרעיונות הגדולים ביותר, נבלמים לעיתים על-ידי אנשים קטנים וקטנוניים בעלי מוחות צרים. חשבו בגדול, למרות הכל. ליבם של הבריות נוטה לטובתם של החלשים, אך הם הולכים רק אחרי המובילים. היאבקו למענם למרות הכל. אתם משקיעים שנים בבנייתו של דבר שעלול להיהרס בן-לילה. השקיעו ובנו, למרות הכל. אנשים באמת זקוקים לעזרה אבל אחדים מהם עלולים לתקוף אתכםכאשר אתם באמת עוזרים להם. עזרו לאנשים למרות הכל. העניקו לעולם את המיטב שבכם ותחטפו אגרוף בפרצוף, העניקו לעולם את המיטב שבכם, למרות הכל. 31.10.03 את אוסף ההתחכמויות הזה קיבלתי הבוקר מריקי. לא יודעת מה יהיה, נראה לי שאין מנוס מלתת לה כמה מניות בכורה באתר הזה... :-) התחכמויות אם אבא שלך הוא אדם עני - זהו הגורל שלך. אבל, אם אבא של אשתך הוא אדם עני, זו כבר הטיפשות שלך... אימון ותירגול מביאים לשלמות. אבל אף אחד לא מושלם. אז למה להתאמן? נכון שאנחנו נמצאים כאן כדי לעזור לאחרים. אבל אם כך, בשביל מה האחרים נמצאים כאן? מאחר ומהירות האור גדולה ממהירות הקול, האנשים נראים מבריקים - עד שאתה שומע אותם. . כסף זה לא הכל. יש גם ויזה ומאסטרקארד.. אדם אמור לאהוב חיות. הן כל כך טעימות... מאחורי כל גבר מצליח - יש אשה. ומאחורי גבר לא יוצלח, יש כנראה שתיים... כל אדם צריך להתחתן. אחרי הכל, האושר זה לא הדבר היחיד בעולם.. האהבה היא מאד פוטוגנית. היא צריכה חושך בשביל להתפתח... ילדים במושב האחורי גורמים לתאונות. תאונות במושב האחורי גורמות לילדים... העתיד שלך תלוי בחלומות שלך. אז לך לישון.. עבודה קשה לא הרגה אף אחד. אבל למה לקחת את הסיכון? העבודה מרתקת ומקסימה אותי. אני יכול להסתכל עליה שעות.... אלוהים יצר בשבילנו את המשפחה. תודה לאל שאת החברים אנחנו יכולים לבחור.. ככל שאתה לומד יותר, אתה יודע יותר ככל שאתה יודע יותר, אתה שוכח יותר, ככל שאתה שוכח יותר, אתה יודע פחות. אז למה ללמוד?? 31.10.03 גם את זה קיבלתי מריקי, ושלוחה לה תודה.. כמה צחקתי כשקראתי!  31.10.03 את המכתב הבא שלחה אלי ריקי, תודה לך! אני מעלה אותו הנה לא בגלל שאני מסכימה עם הדברים הכתובים, אלא בגלל שהוא כבר מופיע בכל מיני פורומים באינטרנט, ולפי ההתלהבות שהוא גורף, נראה שהוא הולך להיות אחד מאותן 'אבני דרך' אינטרנטיות שימשיכו לנופף בהם ולהעביר באימיילים עוד הרבה הרבה זמן. אז שיהיה גם כאן.. מכתב מאזרחית קטנה ודפוקה אל צמרת הממשלה היושבת שם למעלה במגדל השן שלה. לביבי - שר האוצר האם שמעת פעם על המילה "עוני", האם חשת אותו פעם אחת על בשרך? כנראה שלא. אתה מגיע ממשפחה "לא נזקקת", בהמעטה. אחוז נכבד של העם היושב בציון, על פי הסטטיסטיקה , די עני, אולי לא שמת לב, כי אינך נוהג לשוטט במשכנות עוני וערי פיתוח ביום יום, אלא רק לצורך קידום עצמך פעם בארבע שנים. הילדים - יש ילדים רעבים, ילדים הנוגעים בפשע, ילדים שאינם זוכים לחוגים והטבות כמו "במבצרי העושר" שאתה מעורה בהם היטב. חוגי העשרה הם עסק יקר, כבר עדיף שישוטטו ברחובות ויחברו לפושעים, הרבה יותר זול מאשר לבנות מועדונים להגדלת הידע והעניין. עדיף מאשר לקחת אותם להצגות או מוזיאונים. והבוגרים? המוסדות להשכלה גבוהה מסננים אל תוכם רק את "השמנא והסלתא" בני עניים , אין להם דריסת רגל למוסד. הנוער הזה שחווה עוני ומחסור היום ..... יהפוך לפושעים של מחר. והזקנים? אתה יודע מה פירוש המושג? להגיע לזיקנה כשאתה תלוי בקצבה של המוסד לביטוח לאומי? לא כולם מרצים ברחבי העולם, ולא כולם פרופסורים כמו אלו שיש לך במשפחתך. לא כולם סופרים בדולרים ירוקים, פראנקים או סטרלינגים. אז את מקורות הפנסיה מעבודה, לאחר שנים רבות, מתחשק לך לשחוק? או, שנזרוק אותם לערבות הקרח? יש עמים שפעם עשו את זה כפתרון הומני. והחולים? מה איתם? לא כל התרופות כלולות בסל הבריאות הממלכתי. הרבה תרופות חייבים להוסיף מבתי מרקחת פרטיים. אבל אתה לא יודע. כשר, אתה מקבל את כל צרכייך מבלי לשאול מאיפה הגיעו. אז מדברים על סגירת בתי חולים, העלאת מחיר התרופות, כלומר, לטרטר כמה שיותר את מי שכבר ממילא, לא מלקק דבש בחייו. ולא נדבר על הנכים והמוגבלים שקיצבתם מאפשרת להם לקנות רק פת קיבר. לא הרבה יותר מזה. והנוסעים? בתחבורה הציבורית? אתה יודע, הוצאה לא קטנה, לא כולם בעלי רכב פרטי. אבל המחירים מאמירים בכל חודש (ולא נדבר על חוסר הבטחון בנסיעה כזו) אתה גם לא זוכר מתיי נסעת בפעם האחרונה ברכב הפרטי שלך. וגם הרכב הצמוד אלייך אינו שלך, אלא בשל תפקידך. שלא לדבר על נהג. ועל האבטלה שמעת? אתה יוצא בהצהרות בומבסטיות על יציאה לעבודה. על מה אתה מדבר? האם אוזנייך שומעות את מה שפיך פולט? איזה עבודה כשיותר ויותר מקומות עבודה נסגרים? כשגם צעירים ואפילו אקדמאים נפלטים משוק העבודה המצומק ומקומות עבודה מתייחסים אל עובדיהם כאל "עבדים" בגלל חוקי הצע וביקוש. (תמיד קיים איום העובדים הזרים הזולים ) אבל אתה מדבר כדי לא לשתוק. כדי שיהיה את מי להאשים. הרי אין מצב שתאשים את האחראים לחוסר יצירת תשתיות למקומות עבודה. כל הסקרים מצביעים על כך שיש מדיניות ממשלתית מכוונת להגדלת מספר העניים , דבר שאולי בעתיד ישרת את הממשל מבחינות פוליטיות רבות. כמה קל לשלוט בשכבות חלשות שאין בכוחן למחות , כמה קל לשלוט בבורים שאינם מסוגלים אפילו לבטא רחשי ליבם, אלא לרוץ אל המפלגה החברתית הראשונה שתציע להם פתרון בזק בלחשים וקמעות. והראיה - עיירות פיתוח בדרום נמצאות באותו מצב שהיו עם קום המדינה. כלום לא השתנה בהם פרט לפרוספריטי אחד בולט - "הפשע גדל" נו, משהו גדל שם בכל זאת. מבלבלים את העם בעובדות ונתונים כוזבים. מצב המשק הוא פועל יוצא של המצב הבטחוני. לא על כולם אפשר לעבוד כל הזמן. יש גבול גם לבלופים. האם אתה מצלים להרדם בלילות? למופז - שר הבטחון ומה קורה לך בלילות? ראש הממשלה שלך הבטיח לנו שלום ובטחון. הוא יידע גם אותך בעניין? איפה השלום ואיפה הבטחון? כולם מתרוצצים כמו בקן נמלים מורעלות. אף אחד לא יודע איך יוצאים מזה. אחד מאשים את השני. אין ראש ואין זנב לסמטוכה שנוצרה לפני מעל שלוש שנים כשחברך לסיעה החליט ש"מתחשק לו לעלות להר הבית" מאז הוא מרגיש הרבה יותר טוב. אתה לוקח על מצפונך את החיילים ההרוגים? את האזרחים הקטולים? את העורף החרד? את כל הטראומות שאנשים חווים כשהם יוצאים לרחוב, לבילוי, לתחבורה ציבורית? אתם מקבלים משכורת , ולא קטנה, כדי לחשוב. איפה הראש היהודי? פעם ידענו איך להגן על עצמנו, לאן זה נעלם? אנחנו כבר מזמן לא מהווים כח מרתיע. משחק הנדנדה הלא אסרטיבי כלפי הרשות אומר דרשני. אין מדיניות מוחלטת. הכל נראה כמו איזה תרגיל חובבני של יוצאי צבא מתוסכלים. לפרץ - יו"ר ההסתדרות תגיד, זה מה שיעשה לך את הכיף של חייך? להשבית את המדינה? יום כיפור את קורא לשביתה. ממש יצירתי השם הזה. אפילו לא טראומטי. יענו, מצ'יסטה שנותן פקודה לכל העובדים וסוגרים את השאלטר? יופי נחמה. רק אנשים קטנים מנחיתים פקודות גדולות. תשאיר את המדינה בלי חשמל, מים, תחבורה, בתי חולים, תרופות, גז, טלויזיה. אולי יש משהו נגד מודרניזציה ומתחשק לך לחזור למערות ביחד איתנו? אתה יודע מה עובר אזרח קטן ותמים כשאתה תופס את המגלומניה שלך? הוא יכול סתם למות מחוסר טיפול. יש עוד כמה אנשים חולים במדינה, שזקוקים לשירותים, חשבת על זה? אבל אתה - מה איכפת לך? אתה תראה לביבי מאיפה משתין הדג. אתה תראה לו מי חזק ומי תלוי בך. אתה תראה "לאשכנזי" הזה מי מחליט במדינה המטורפת הזאת. לא צריך להיות חזק כדי לעשות את זה. צריך להיות מספיק מטורף כדי לא לקחת בחשבון את כל הנזקים לאזרחים הקטנים. ולא אזכיר את הנזק למדינה כולה. את הפסדי היצואנים שעוד מצליחים בימים טרופים לשווק החוצה משהו. את האמון שיפגם כשלא יעמדו בהבטחה שמוצר מסויים יגיע ליעודו בזמן שנקבע. את היבוא של סחורות שיש בהם צורך דחוף , כמו תרופות וחומרי גלם. מה איכפת לך הפסדים של כמה מיליארדים שקלים ליום שביתה? העיקר להראות מי בעל הזרוע הנטויה והחזקה. אגו מנופח , זה מה שמניע אתכם. יוקרה מזוייפת ונרקסיזם חולני. "שישרף העם - אני אראה לביבי מה אני מסוגל". תמשיך לישון ולשחק בשפם , פרץ. שמך יישאר לדראון עולם על מפת ההיסטוריה של "המחבלים בעם ובמדינה" אתה וביבי, וכל חבריכם שלמען טובתם ועצמם רמסו את כל העמלים וכל התורמים, כל אחד בתחומו. אם יש צדק, יופיע מיד ויהפוך את הקערה על פיה. אינכם ראויים להנהיג אותנו. אינם דוגמא הולמת. אתם אוייבי העם. צביה אזרחית שפעם חשבה שישראל היא המקום הטוב ביותר לחיות בו- וטעתה. 29.10.03 וזה משהו חביב שקיבלתי מפנינה. תודה פנינה !  29.10.03 זהו אוסף בדיחות ילדים ששלחה אלי ריקי.. תודה. ילדה אחת דיברה עם המורה שלה על לוויתנים. המורה אמרה שמבחינה מעשית לוויתן לא יכול לבלוע אדם, כיוון שלמרות גודלו העצום, הגרון שלו קטן הילדה הקטנה הזכירה שיונה הנביא נבלע ע"י לוויתן. המורה המתוסכלת חזרה ואמרה שוב שלוויתן לא יכול לבלוע אדם, זה בלתי אפשרי באופן מעשי. הילדה הקטנה אמרה "כשאני אגיע לגן-עדן, אני אשאל את יונה הנביא אם זה נכון." "ומה יהיה אם תגלי שיונה הגיע לגיהינום?" שאלה המורה. "אז את תשאלי אותו." הגננת הביטה בילדים מציירים במהלך שעת ציור בגן. מדי פעם היא הסתובבה בין הילדיםם ובחנה את עבודותיהם. כשהתקרבה לאחת הילדות שציירה במרץ, שאלה הגננת את הילדה מה היא מציירת. הילדה ענתה "אני מציירת את אלוהים." הגננת עצרה וענתה "אבל לא יודעים כיצד נראה אלוהים." הילדה, מבלי להסיט את מבטה מהציור אף לא לרגע, ענתה: "עוד דקה ידעו." כל הילדים הצטלמו לתמונה קבוצתית של הכיתה, והמורה ניסתה לשכנע אותם לרכוש עותק מהתמונה. "רק תחשבו כמה נחמד יהיה להביט בתמונה כשתגדלו ולהגיד 'הנה יפעת, עכשיו היא עורכת-דין', או 'הנה מיכאל, עכשיו הוא רופא'." ואז קול קטן המשיך מאחור "והנה המורה. עכשיו היא מתה." המורה העבירה שיעור על מחזור הדם. בניסיון להסביר את הנושא טוב יותר היא נתנה לכיתה דוגמה. "כפי שאתם ודאי יודעים, אם אני אעמוד על הראש אז כל הדם יזרום לשם והפנים שלי יאדימו." "כן", ענתה כל הכיתה. "אז מדוע כשאני עומדת בצורה רגילה, הדם לא יורד לכיוון לרגליים?" אחד הילדים צעק בתשובה "בגלל שהרגליים שלך לא חלולות." הילדים התיישבו לארוחת צהרים בבית ספר יסודי דתי. בראש השולחן עמדה קערה עם תפוחים. הרב אמר לתלמידים: "קחו רק תפוח אחד. אלוהים מסתכל." בקצה השני של השולחן עמדה קערת עוגיות שוקולד. אחד הילדים כתב פתק: "קחו כמה שאתם רוצים. אלוהים מסתכל על התפוחים." 27.10.03 הקטע הבא נשלח אלי על ידי אלמוני שלא מסגיר לא שם ולא כינוי.. אז תודה לאלמוני. הסיפור נלקח מתוך הספר 'האלכימאי' של פאולו קואלו סוחר אחד שלח את בנו ללמוד את סוד האושר מפי האדם החכם בעולם. ארבעים יום וארבעים לילה הלך הבן במדבר עד שבא לבסוף אל טירה יפה על ראש ההר. זה היה מקום מגוריו של האיש החכם. גיבורנו נכנס לאולם של הטירה וראה שם פעילות רבה: סוחרים באים והולכים, אנשים משוחחים בפינות, תזמורת קטנה מנגנת נעימות שקטות ושולחן מכוסה מגשים מלאים באוכל הטעים ביותר באותו חלק של העולם. האיש החכם שוחח עם כל אחד, והצעיר נאלץ לחכות שעתיים עד שהגיע תורו והאיש התפנה אליו. החכם הקשיב רוב קשב לדברי הצעיר על מטרת בואו, אבל אמר שאין לו פנאי כרגע ולחזור בעוד שעתיים. "ובנתיים יש לי בקשה אליך," אמר החכם. הוא נתן לצעיר כפית בידו, ויצק לתוכה שתי טיפות שמן. "בשעה שאתה מסייר, שא אתך את הכפית הזאת ואל תניח לשמן להישפך." התחיל הצעיר לעלות ולרדת במדרגות הרבות שבארמון, וכל אותה שעה לא גרע עין מן הכפית. אחרי שעתיים חזר אל החכם. "ובכן," שאל החכם, "ראית את השטיחים הפרסיים בחדר האוכל שלי? ראית את הגן שנדרשו לו לגנן הראשי שלי עשר שנים ליצור אותו? ראית את כתבי היד העתיקים בספרייה שלי?" הצעיר היה נבוך, והודה שלא ראה דבר. דאגתו היחידה היתה שלא לשפוך את השמן שהפקיד החכם בידו. "אם כן, חזור ושים לב לנפלאות העולם שלי," אמר החכם. "אין לבטוח באדם אם לא מכירים את ביתו." רווח לו לצעיר. הוא לקח את הכפית וחזר לשוטט בארמון, והפעם הסתכל בכל יצירות האמנות על התקרות ועל הקירות. הוא הסתכל בגנים, בהרים שמסביב, ביופיים של הפרחים, והתרשם מטוב טעמו של מי שבחר את כל אלה. כשחזר אל החכם סיפר בפרוטרוט כל מה שראו עיניו. "אבל איפה טיפות השמן שהפקדתי בידך?" שאל החכם. הצעיר הביט בכפית שבידיו, וראה שהשמן איננו. "אם כן, יש רק עצה אחת שאי יכול לתת לך," אמר החכם באדם. "סוד האושר הוא לראות את כל נפלאות העולם, ולעולם לא לשכוח את שתי טיפות השמן שבכפית." 25.10.03 הקטע הנ"ל של יוסף לפיד נשלח אלי על ידי רן, מעניין היכן ומתי זה פורסם.. בכל אופן תודה רבה, רן! אומרים ישנה ארץ / יוסף לפיד לפעמים אני חושב בלבי, איך זה לחיות בניו-זילנד. להיוולד באי באוקיינוס , במדינה שקשה לאתר על המפה. לגדול בעיירה מנומנמת שרעפיה אדומים, לטייל בשדה ירוק ולהתבונן באיכר הגוזז כבשה לבנה. לגדול בבית שסבא בנה אותו, להיות נכד של סבא שמת מיתה טבעית, ללמוד היסטוריה של 220 שנה מתוך ספר ארוך ודק, לשאוב יין מתוך חבית במרתף, במרתף שאינו מקלט. להיות ניו-זילנדי ולתכנן בביטחון תוכניות ל- 5 שנים מראש. לעקוב בחרדה אחר גורלה של קבוצת כדורגל מקומית, להתגייס לצבא קבע כי אין צבא חובה, ולהתפטר מהצבא תוך שאיפה לחיים שיש בהם מתח קצת. לקרוא עיתון בניו-זילנד ולא להבין את המתרחש בארץ הקודש : מדוע נהרגים בני אדם על כל שעל אדמה צחיחה, כאשר העולם הוא גדול והחיים יקרים? להאמין כי בני האדם אחים הם וכי עם קצת רצון טוב ניתן להסדיר כל בעיה אנושית. להיות ניו-זילנדי ולדעת כי תותח יורה רק ביום הולדתה של מלכת בריטניה, לדעת כי רימון הוא פרי המשאיר כתם על בגד לבן, לדעת כי שק שינה נועד לטיולים, כי אלמנה היא אישה זקנה וכאשר הורה מספר על בנו שנפל, לשאול אותו האם הבן לא נחבל. להיות ניו-זילנדי קטן וקטנוני, המסתגר בד' אמותיו, ואינו שותף בשום חוויה קוסמית, ואינו ערב לשום איש, ואיש אינו ערב לו, ואין הוא נדרש להקריב קורבנות אדם, ואין הוא מצפה שאיש יקריב את עצמו למענו. להיות ניו-זילנדי קטן שהחתולים אינם נכנסים בו ורעשים אינם חודרים אליו. אלוקים! שבחרנו מכל העמים, אינני בא אליך בטענות, אני מקבל את הדין בהכנעה, באהבה, בגאווה, לא הייתי מחליף את ירושלים בוושינגטון, ואת החיים הקשים בישראל בחיים קלים יותר בשום מקום אחר עלי האדמות. זוהי ארצי, המולדת של ילדי, זה גורלנו ונוכל לו אבל אל תכעס , ריבונו של עולם, אם אני לפעמים מהרהר בלבי : האומנם זה צודק שבניו-זילנד מתים משעמום? הבדיחה הבאה נשלחה על ידי ריקי, בתוך אוסף של בדיחות הומור יהודי. זו הכי מצאה חן בעיני.. תודה ריקי ! בקשה אחרונה גברת יהודיה אחת אחת בברוקלין, החליטה לעשות הכנות לקראת היום בו תעזוב את העולם. היא דיברה עם הרב שלה, ושטחה בפניו את משאלותיה האחרונות: 'קודם כל', אמרה לו, 'אני רוצה שגופתי תישרף, ואחר כך, אני מבקשת שהאפר יפוזר מעל מרכז הקניות.' תמה הרבי: 'למה דווקא מעל מרכז הקניות?' ענתה לו האשה: 'ככה אוכל להיות בטוחה שבנותיי תבואנה לבקר אותי פעמיים בשבוע..' ההוכחות האלו נשלחו על ידי פנינה, אנשים לא חדלים מלפשפש בענייניו של הישו הזה.. תודה פנינה ! יש שלוש הוכחות שישו היה שחור : הוא קרא לכל אחד אחי. הוא אהב גוספל . הוא לא זכה למשפט הוגן . יש שלוש הוכחות שישו היה יהודי : הוא נכנס לעסק של אבא שלו ... הוא גר עם ההורים עד גיל 33. הוא היה בטוח שאמא שלו בתולה , והיא היתה בטוחה שהבן שלה אלוהים . יש שלוש הוכחות שישו היה איטלקי: הוא דיבר עם הידיים . הוא שתה יין עם כל ארוחה .. הוא השתמש בשמן זית . יש שלוש הוכחות שישו היה מקליפורניה: הוא לא הסתפר אף פעם . הוא הלך יחף כל הזמן .! הוא המציא דת חדשה . כמובן קיימות שלוש הוכחות שישו היה אירי : הוא לא התחתן אף פעם .. הוא סיפר סיפורים מהבוקר עד הלילה .. הוא אהב שדות מרעה ירוקים . אבל שלוש ההוכחות המוצקות ביותר הן אלו המנסות להוכיח שישו היה אישה : 1. הוא האכיל קהל גדול של אנשים בהתרעה של דקה ובלי שהיה לו כלום במקרר .. . 2. הוא ניסה להעביר מסרים לקבוצה של גברים והם לא הצליחו לקלוט אותם . 3. גם אחרי שהוא מת , הוא היה צריך לקום כי היו לו עוד המון סידורים שהוא לא הספיק לעשות . פנינה שלחה את המידע החשוב הבא: (צחקתי, תודה פנינה... ) חמישה יהודים גרמו לנו לשנות את הצורה בה אנו מסתכלים על החיים: משה - החוק הוא הכל ישו - אהבה היא הכל מארקס - הכסף הוא הכל פרויד - הסקס הוא הכל איינשטיין - הכל יחסי הקטע הבא נשלח על ידי בתיה. כמה נכון... תודה בתיה.. קחו סיכון - חומר למחשבה אדם שעושה שגיאות - עושה שגיאות , אך הוא אינו עושה את השגיאה הגדולה מכולן והיא - אי עשייה מי שרוצה להצליח - חייב לקחת סיכונים לפעמים אילו סיכונים? הנה כמה דוגמאות: לצחוק - זה להסתכן שיחשבו שאתם שוטים לבכות - זה להסתכן שיחשבו שאתם רגשניים לאהוב - זה להסתכן בכך שלא יחזירו לכם אהבה להתקרב לאדם - זה להסתכן במעורבות רגשית לגלות רגשות - זה להסתכן בחשיפה עצמית לבטא רעיונות לפני קהל - זה להסתכן לאבד אותם לחיות - זה להסתכן במוות לקוות - זה להסתכן ביאוש ולנסות - זה להסתכן בכישלון לסיכום: אם לא תכנסו למגרש, לא תוכלו לנצח !!! 21.10.03 קטע מבריק של אפרים קישון ששלחה אלי פנינה. תודה, פנינה ! איזו מדינה - אפרים קישון זוהי המדינה היחידה שבה 61 אחוז מהציבור תומך בניוד רצועת האלכסון, אבל רק 12 אחוז מהם יודעים מה זה בעצם. זוהי המדינה היחידה שבה את החינוך העצמאי משלמת המדינה, אבל את החינוך חינם משלמים ההורים. זוהי המדינה היחידה שבה המובטלים שובתים. זוהי המדינה היחידה שבה כביש חוצה נגמר לפני החצי, נתב"ג 2000 עוד סגור ב- 2003, יבוא המים מתחיל דווקא בשנה הכי גשומה ופי גלילות מפורק כבר שמונה שנים רצוף, ועדיין קיים. זוהי המדינה היחידה שבה בני 60 עדיין שונאים את המ"כ מהטירונות. זוהי המדינה היחידה שבה יש שני שרי אוצר ולשניהם אין גרוש, מקובל בן 101 מקים מפלגה, לראש הממשלה אסור להיות שר בטחון לפי החלטת ועדה ממלכתית, האופוזיציה שכחה להריץ מועמד בעיר הבירה, וחברי הכנסת שבחרו בזכות השתיקה לא סותמים את הפה. זוהי המדינה היחידה שבה משרד התחבורה הציב בצד את השלט: "כוהנים- סעו בצד שמאל של הכביש", ועכשיו צריך רק לקוות שהכוהנים נוסעים מהר יותר. זוהי המדינה היחידה שלאמא של הרב"ט יש את הטלפון של המ"מ ושיזהר לו. זוהי המדינה היחידה שבמועדוני טראנס מוכי אקסטזי הלהיט הוא "פרחים בקנה, בנות בצריח", הזמר שהפרויקט שלו כבש את המצעדים עדיין גר עם ההורים בכפר סבא, לאמן הראפ הכי בוטה קוראים מוקי והקמבק של צביקה פיק נמשך עשר שנים. זוהי המדינה היחידה שהעלתה לחלל לווין תקשורת, אבל אף אחד לא נותן לגמור משפט. זוהי המדינה היחידה שבה התפוצצו כבר טילים מעיראק, קטיושות מלבנון, מתאבדים מעזה ופגזים מסוריה, ועדיין דירת שלושה חדרים עולה יותר מאשר בפאריז. זוהי המדינה היחידה שבה שואלים כוכבניות פורנו "מה אומרת אמא שלך", שחקני כדורגל באים למגרש עם אבא כדי שהוא יצעק על המאמן, וביום שישי, כשהולכים להורים, כל אחד יושב בדיוק באותו כיסא שבו ישב בגיל חמש. זוהי המדינה היחידה שבה ארוחה ישראלית מורכבת מסלט ערבי, קבב רומני, פיתה עיראקית וקרם בוואריה (שזה מחוז בגרמניה). אנחנו כנראה אוהבים לאכול אנטישמים. זוהי המדינה היחידה שבה האיש בחולצה הפתוחה עם הכתם הוא כבוד השר, וזה שלידו עם החליפה והעניבה הוא הנהג שלו. זוהי המדינה היחידה שבה הביטוי "אני לא הפרעתי לך", משמעו שאני רוצה להפריע לך. זוהי המדינה היחידה שבה מוסלמים מוכרים מזכרות קדושות לנוצרים, תמורת שטרות שעליהם מודפס פרצופו של הרמב"ם. זוהי המדינה היחידה שבה בגיל 18 עוזבים את הבית ובגיל 24 עדיין גרים בו. זוהי המדינה היחידה שבה אנשים שהולכים לתאטרון מקליטים את "משחק החיים". זוהי המדינה היחידה שבה אנשים שבאים אליך בפעם הראשונה, שואלים אם "אפשר לקחת מהמקרר?" זוהי המדינה היחידה שבה אף אישה לא מסתדרת עם אמא שלה, אבל בכל זאת מדברת איתה שלוש פעמים ביום, שתיים מהן עליך. זוהי המדינה היחידה שבה מראים תמונות של הילדים, גם כשהילדים נמצאים (ומתביישים נורא). זוהי המדינה היחידה שבה אפשר לדעת מה המצב הבטחוני לפי השירים ברדיו. זוהי המדינה היחידה שבה העשירים הם בשמאל הסוציאליסטי, העניים בימין הקפיטליסטי והמעמד הבינוני משלם הכול. זוהי המדינה היחידה שבה נהוג להאשים פוליטיקאים בכך שהם רוצים מכונית שוודית משפחתית עם תאוצה של טרקטור. זוהי המדינה היחידה שבה אין בעיה להשיג תוכנת מחשב להטסת חלליות, אבל צריך לחכות שבוע כדי שיתקנו לך מכונת כביסה. ורק פה, אם כבר מדברים, קיימת יחידת הזמן הקרויה "אני אגיע בין אחת עשרה לשש". זוהי המדינה היחידה שבה בדייט הראשון שואלים את הבחורה איפה היא שירתה בצבא. והמדינה היחידה שבה מתברר שהיא היתה יותר קרבית ממך. זוהי המדינה היחידה שבה בין היום הכי שמח ליום הכי עצוב יש בדיוק שישים שניות. זוהי המדינה היחידה שבה רוב האנשים אינם מסוגלים להסביר למה הם גרים דווקא בה, אבל יש להם המון סיבות למה אי אפשר לגור במקום אחר. זוהי המדינה היחידה שבה אם אתה שונא פוליטיקאים, שונא פקידים, שונא את המצב, שונא את המיסים, שונא את איכות השירות ושונא את מזג האוויר, סימן שאתה אוהב אותה. זוהי המדינה היחידה שיכולתי לחיות בה. זו המדינה שלי 21.10.03 תודה לרן ששלח אלי את הגירסה המבדחת הזאת של מכתב הטייסים. :-) מכתב הטייסים - הגירסא הראשונית לכבוד הרמטכ"ל בוגיל´ה שלום. אנחנו 27 טייסים מחיל האוויר שלא מוכנים יותר לסבול את מדיניות צה"ל. הכל התחיל כשבמהלך החופשה החודשית שלנו במיקונוס, התקשרו אלינו מהבסיס וזימנו אותנו למילואים. הזדעזענו. אפילו לא הספקנו לעבוד על קו השיזוף שלנו! עידן הנווט בכה כל הלילה. לא תאמין איזו משימה הפילו עלינו בבסיס, בוגי: מבצע חיסול! בהתחלה שמחנו, כי חשבנו שמדובר במבצע חיסול בקניון ארינה בהרצליה (יש להם ורסצ´ה משגע), אבל אז הסבירו לנו את הכוונה האמיתית ונכנסנו לשוק. הרי במשך שנים שימשנו בתור שירות ההסעות של משפחות קציני צה"ל הבכירים, היינו מטיסים אותם לאירועים משפחתיים, כנסים, בר-מצוות. שיגעון. פתאום אנחנו צריכים לבצע חיסולים? זה אבסורד! לאיזה עוד שירות הסעות נותנים לפוצץ דברים? למה שלא יתקינו לנהגי הבוס רובי מאג על הגג של האוטו וישלחו אותם לשכם?! ביררנו עם כל הקולגות שלנו - KLM, לופטהאנזה, ארקיע - אין שום חברת תעופה אחרת שמפוצצת אנשים. אתה חייב להבין, בוגיל´ה, שהתנאים בחיל האוויר פשוט איומים. שמעת פעם על מטוס בלי דיילים?! בלי כלכל?! בלי עגלת דיוטי פרי?! ברור שאנחנו לא מוכנים לצאת למשימות ככה. נכון שבתא הטייס יש מוניטורים קטנים, אבל אתה יודע מה מקרינים שם? כל מיני קווים ירוקים ונקודות מרצדות. מה זה?! בבריטיש איירווייז מקרינים את מיטב הסרטים, ואנחנו בכלל לא מזכירים את העובדה שבמשימות החיסול האלה תמיד ממריאים ונוחתים באותו שדה תעופה. פויה. למה אי אפשר לגוון? לנחות בקופנהאגן מדי פעם? טיסות בשמי הארץ זה כל כך אייטיז. בינינו בוגיל´ה, זה לא סוד שאנחנו גרועים במשימות האלה. כמעט תמיד אנחנו מפספסים. זה בגלל שאנחנו עוצמים עיניים בטיסה. אמא תמיד אמרה שאם מפחדים כדאי לעצום עיניים, ועזה נורא מפחידה אותנו. משום כך אנו רוצים להיות פטריוטים ולסרב לטוס, ככה אנחנו חוסכים לצבא את עלות הטילים האלה, שמתבזבזים סתם. תחשוב על זה. אנחנו יודעים שבצבא מתנגדים למהלך שלנו. מפקד חיל האוויר אפילו ניסה להעלות את המוטיבציה ע"י הקרנה פומבית של "טופ גאן", אבל זה רק קומם אותנו עוד יותר. למה לאמריקאים יש חתיך סוף הדרך כמו טום קרוז, ואותנו מקיפים בכל מיני פקמ"ציות בלונדיניות? נכון, זו הדרך היחידה למנוע הטרדה מינית שלהן בצבא, ועדיין זה לא פייר. תבין, בוגי, אנחנו נדפקים מכל הכיוונים, מצד אחד הבומים מהרעש של הפיצוצים עושים לנו כואב באוזן, וזה מפריע לנו ליהנות מהמערכת החדשה במועדון קצינים, ומצד השני, מופז מאיים שימכור את הבסיס שלנו בשדה דוב. מה זה צריך להיות?! איך נחיה בלי בסיס ליד הקניון ברמת אביב?! בתנאים כאלה אנחנו לא מוכנים לטוס וזהו זה. למשימות החיסול תשלח חי"רניקים. הם זולים, ברבריים, ובעיקר לא יכתבו לך מכתבי סרבנות (בגולני לא יודעים לכתוב בכלל). אנחנו מודיעים חד משמעית - אם התנאים לא ישופרו לאלתר, אנחנו מוציאים את המכתב לעיתונות, ואם גם זה לא יעזור, לא נהסס לפנות למשקיות הת"ש. בברכה, טייסי חיל האוויר. 21.10.03 תודה לפנינה ששלחה אלי את הקטע הבא על אסטרטגיה אירגונית.. מספר שיעורים באסטרטגיה ארגונית איש אחד נכנס למקלחת ברגע שאשתו יוצאת משם. באותה שנייה בדיוק מצלצל פעמון הדלת והם מתלבטים לרגע.. היות והיא כבר סיימה, האישה מתעטפת במגבת והולכת לפתוח. בדלת נמצא השכן ממול, שמציע לה 1000 דולר אם היא תיתן למגבת ליפול. ללא היסוס היא משחררת את היד על המגבת, והשכן נהנה בהתלהבות מהמראה. אחר כך מוציא 1000 דולר מהכיס ונותן לה. האישה מתעטפת חזרה וחוזרת לחדר האמבטיה ליבש את השיער. "מי זה היה בדלת?" שואל בעלה. "השכן ממול" עונה לו. ושוב שואל בעלה: "האם הוא החזיר את ה-1000 דולר שהלוויתי לו אתמול? מסקנה: ניתן למנוע מצבים מביכים על ידי שיתוף השותפים במידע על כספים. כומר אחד נוהג ברכבו בסביבה כפרית ורואה נזירה מחכה לאוטובוס בצד הדרך. הוא עוצר את המכונית ומציע לקחת אותה לעיירה הקרובה ביותר. הנזירה הצעירה מודה לו, שמה את המזוודות בכיסא האחורי, ועולה לצד הכומר. מלבושיה קצת התערבלו בעת העלייה לרכב, ברכה ורגלה נשארו חשופות, ומפתות ביותר. כאשר הכומר שם לב, בנס הצליח למנוע תאונה, אבל ביצרו לא הצליח לשלוט לגמרי ושם יד על הברך השחומה. הנזירה מסתכלת עליו ואומרת :"אבי, זכור את פסוק 129" הכומר מוציא את היד במהירות ומתנצל, אבל עיניו אינן חדלות מלהסתכל בחתף על העור הצעיר. מעט לאחר מכן שוב ידו גולשת מידית ההילוכים אל ברך הנזירה. "אבי, זכור את פסוק 129" מזכירה לו הנזירה. שוב הוא מתנצל ומוציא את היד. הם מגיעים ליעד, היא מסתכלת עליו במבט טעון ומודה לו על ההקפצה. הכומר ממשיך בדרכו, וכאשר מגיע לביתו, ממהר לבדוק את ספר התפילות. בפסוק 129 כתוב: "המשך הלאה ותנסה, זו הדרך לתהילה" מסקנה: מי שלא מעודכן לגבי נושאים הקשורים לעבודתו עלול להפסיד הזדמנויות גדולות. עירוני נסע לכפר לבלות כמה ימים וקנה מאיכר חמור ב-100 דולר. האיכר הזקן הסכים למסור את החמור למחרת. למחרת בא העירוני לקבל את הבהמה, אך זו מתה במשך הלילה. הוא דרש את כספו בחזרה, אך הזקן כבר בזבז אותו. הוא דרש את גופת החמור, ולקח אותה איתו תחת המבט המופתע של האיכר. לאחר חודש הם נפגשו שוב. לא התאפק האיכר ושאל לגורל גופת החמור. אמר הבחור העירוני: " עשיתי הגרלה על החמור, מכרתי 500 כרטיסים להגרלה ב-2 דולר כל אחד והרווחתי 898 דולר מהעסקה. "אבל החמור היה מת!- אף אחד לא התלונן?" התפעל האיכר. ענה הבחור: "כן, אבל זה היה רק הזוכה, ולו החזרתי את ה-2 דולר שלו..." מסקנה: יש גם מקרים בהם ניתן להפוך מצב עגום להצלחה. אסיר עולם נמלט אחרי שריצה 22 שנה מעונשו על רצח אכזרי במיוחד. בבריחתו נכנס דרך החלון לבית בו ישן זוג צעיר. קשר את הבעל לכיסא ואת האישה למיטה. התקרב לאישה ומלמל כמה מילים. יצא לרגע מהחדר, והבעל ניצל את ההזדמנות ללחוש לאשתו: "יקירתי" - רואים שהאיש כבר שנים לא ידע אישה, לטובתנו ולמען חיינו אל תתנגדי אם הוא ידרוש ממך מין - שתפי פעולה, אל תכעיסי אותו!" ענתה לו האישה: "איזה מזל שכך אתה חושב, אהובי...הוא אמר לי באוזן שאתה מוצא חן בעניו ושאל אם אנחנו שומרים את הווזלין במקלחת" מסקנה: קבלת מידע מדויק באופן מידי מהווה הגנה נגד תחרות בלתי הוגנת ולמניעת אי נעימויות. בחור צעיר נכנס לבית המרקחת ומבקש קונדום מהרוקח. הבחור מעט נבוך ומרגיש צורך להצדיק את רכישתו: "מממ...החברה שלי סוף כל סוף הזמינה אותי לביתה, לארוחת הערב. אני בטוח שאם הכול ילך בסדר אחרי זה אזכה לשכב איתה!". בטרם שילם, הוא מתחרט ומבקש מהרוקח קונדום נוסף, ומשתף אותו במחשבותיו: "אחותה של חברתי קורצת לי מדי פעם, אני בטוח שאני מוצא חן בעיניה, ואולי יעלה הערב בידי להשחיל גם אותה". הוא מוציא את הארנק, אבל משלם על שלושה קונדומים, ומבקש את השלישי תוך ווידוי לרוקח: "אמה של חברתי אישה יחסית צעירה וחתיכה. לדעתי היא שמה עין עליי, והערב תהיה לי אולי הזדמנות גם איתה!" הערב מגיע, יושבים כולם עם האורח לשולחן ארוחת הערב ודבר ראשון אומרים תפילה קטנה לפני האכילה. בסוף התפילה כולם אוחזים בסכו"מ פרט לבחור, שממשיך רכון ומתפלל. אחרי מספר דקות ארוכות חברתו מנערת אותו בעדינות: "לא ידעתי שאתה אדוק כל כך". והוא עונה: "ואני לא ידעתי שאביך רוקח" מסקנה: "אין לדבר על התוכניות האסטרטגיות של הארגון עם אנשים זרים, זה יכול למוטט את הארגון כולו". 17.10.03 את הסיפור הזה כתבה לי שלי בתגובה לסיפור 'זהב ויהלומים' מיום 15.10.03. תודה שלי, אני אוהבת סיפורי חכמה כאלה משלנו.. מזכיר לי סיפור אחר, על רב אחד שהגיע אליו אדם (שנראה )פשוט להתייעץ. הרב קיבל אותו וכיבד אותו בסבר פנים יפות, קם לכבודו, טרח סביבו וחלק לו הרבה כבוד. איש אחר שהיה שם, ובא גם הוא להתייעץ עם הרב, חיכה עד שהראשון ילך ואז פנה אל הרב ושאל: יסביר לי הרב, מדוע טרחת כל כך הרבה סביב אדם פשוט כזה? אמר לו הרב: "אמור לי: במה אתה עוסק?" ענה לו: "אני סוחר יהלומים" שאל אותו הרב: "ואיך אתה יודע איזה יהלום הוא יקר, לאיזה יהלום יש להתייחס בכובד ראש ובכבוד ואיזה יהלום הוא פשוט יותר?" ענה לו היהלומן בחיוך סלחני: "אה, כבוד הרב, בשביל להתעסק עם יהלומים צריך להיות "מבין" (במלעיל, עם י' אחרי ה-מ'... בעגה אידישאית) ביהלומים" אמר לו הרב: "גם בשביל להתעסק עם אנשים צריך להיות "מבין" באנשים...k: 4.10.03 את הסיפור הבא שלחה אלי ריקי. תודה ענקית לך, ריקי, אחלה סיפור. הכובע של מריה גוואדלופה מריה גוואדלופה גרה יחד עם אמה, בדירה קטנה בשדרה החמישית בניו יורק. מריה לא היתה לא צעירה ולא זקנה, לא נמוכה ולא גבוהה, היא לא היתה שמנה ולא רזה, לא במיוחד יפה ולא מכוערת, לא חכמה ולא טיפשה... מריה גוואדלופה הייתה בחורה ממוצעת. מריה עבדה בתור פקידה זוטרה בחברה גדולה וחייה היו אפורים שגרתיים ומשעממים. היו אנשים בעבודתה, מהמעטים ששמו לב לקיומה, שאמרו שאף היא אישה אפורה ומשעממת. בוקר אחד, בדרך לעבודה, מריה ראתה חנות כובעים חדשה שנפתחה ברחוב. זיק סקרנות ושובבות, מאלו שהיו תוקפים אותה בימי ילדותה הרחוקים, נעור בה פתאום והיא צעדה אל תוך החנות. בחנות היו באותה עת ילדה קטנה ואמה שבאו לבחור כובע לילדה, קונה נוספת שחיפשה כובע לעצמה והמוכרת. מריה הסתובבה בחנות וניסתה בבישנות מספר כובעים עד שעינה צדה, בקצה המדף העליון, כובע שמשך את תשומת ליבה. מריה הניחה את הכובע על ראשה ו... הכובע הלם אותה! ראשונה שמה לכך לב הילדה הקטנה. היא משכה בשרוול חולצתה של האם ואמרה "אמא, אמא, תראי כמה יפה האשה עם הכובע הזה". האם הביטה, לא יכלה לעצור בעצמה, נגשה למריה ואמרה לה: "גבירתי הכובע פשוט הולם אותך". הקונה השניה שמעה את הערת האם הביטה גם היא ואמרה: "גבירתי את נראית ממש יפה עם הכובע הזה, הוא פשוט הולם אותך". מריה ניגשה אל המראה הגדולה... הביטה בדמותה המשתקפת... ולראשונה בחייה הבוגרים, מריה גוואדלופה אהבה איך שהיא נראית. אור ניצת בעיניה, חיוך שובב עלה על שפתיה והיא ניגשה לדלפק, שילמה בעבור הכובע ויצאה לרחוב. בחוץ נגלה לפניה עולם חדש. מעולם לפני כן היא לא שמה לב לצבעוניות הפרחים באדניות, או לתחושת האויר הקריר הזורם בנחיריה. קולות המכוניות והמולת האנשים נשמעו לה הרמוניים כמוסיקה נעימה. היא ריחפה הלכה כמרחפת ושיר מתרונן בליבה. כשעברה ליד בית הקפה שהיתה עוברת לידו בכל בוקר, הבחינה בלקוחות הרגילים יושבים סביב שולחנותיהם הקבועים. אחד הצעירים הנאים שבהם הסיר עיניו מהעיתון וקרא לעברה: "הי דרלינג, נראית טוב... חדשה בסביבה? אפשר להזמין אותך לכוס קפה?" מריה חייכה בבישנות והמשיכה בהילוכה המרחף. כשהגיעה לבניין המשרדים פתח עבורה השוער את הדלת וברך אותה בבוקר טוב... מעולם לפני כן הוא לא התייחס אליה. האנשים במעלית שאלו אותה לאיזה קומה היא צריכה ולחצו בשבילה על הכפתור. האנשים במשרד כאילו הבחינו בה לראשונה, כולם ציינו את האור המנצנץ בעיניה והחמיאו לה כמה טוב היא נראית. מנהל המחלקה הגיע בזמן הפסקת הצהריים והזמין אותה ללאנץ' בתרוץ כי מזמן לא שוחח איתה לגבי הרגשתה בעבודה. למרבה הפתעתה הוא ניסה להתחיל איתה בזמן הארוחה. כשהסתיים יום העבודה הקסום החליטה מריה לשנות ממנהגה ולחזור הביתה במונית. היא לא הספיקה להרים את ידה ושתי מוניות נעצרו. היא נכנסה לראשונה שבהן, התיישבה בספסל האחורי, חושבת בליבה על יומה המופלא ואיך השתנו חייה בזכות הכובע שקנתה. כשהגיעה לבנין מגוריה, עלתה בשמחה במדרגות וצילצלה בפעמון. אמה פתחה עבורה את הדלת ונשימתה נעתקה. "מריה" היא אמרה בהפתעה, "כמה טוב את נראית, יש אור בעינייך כמו בימים שהיית ילדה קטנה". "כן אמא" אמרה מריה "זה הכל בזכות הכובע". האם הסתכלה בבתה ושאלה בפליאה: " מריה, איזה כובע?" מריה הניחה את ידיה על ראשה בבעתה וגילתה כי הנורא שבחששותיה התגשם. הכובע ששינה את חייה לא היה שם. היא התמוטטה על הספה והחלה משחזרת בפאניקה את יומה צעד אחר צעד. היא היתה מוכרחה לגלות היכן אבד כובע הקסמים. היא לא זכרה שהורידה אותו במונית... היא לא זכרה שהורידה אותו בזמן הפסקת הצהריים... היא לא זכרה שהורידה אותו במשרד או במעלית או ברחוב... היא שיחזרה את כניסתה לחנות, את הרגע בו הבחינו עיניה בכובע המונח על המדף, את חבישתו על ראשה, את ההתבוננות במראה, את הליכתה לדלפק כדי לשלם בעבורו... והיא זכרה בבהירות מכאיבה, כיצד הניחה את הכובע ליד הקופה כדי להוציא את ארנקה מתיקה, וכיצד היא שכחה את הכובע, מונח שם על הדלפק, כשיצאה אל הרחוב... 2.10.03 תודה לריקי ששלחה אלי את הקטע הבא. בכותרת שלו היה כתוב מכון צוות להדרכה ולפיתוח משאבי אנוש. אין לי מושג מי זה ומה זה, אבל תודה להם על המילים החכמות. כל אחד צריך מאהב לרבים מאתנו יש מאהב ואחרים היו רוצים שיהיה להם. אבל יש גם כאלה שאין להם, או שהיה להם ואין להם עוד. דווקא משתי הקבוצות האחרונות באים אנשים לשאול לעצתי. הם מספרים לי שהם עצובים, שהדאגה מדירה שינה מעיניהם, שיש להם התפרצויות בכי, שהם פסימיים, סובלים מכאבים איומים ובבוקר קמים בלי חשק לחיות, בלי כוח ובלי מרץ. משתפים אותי בחוסר התוחלת שיש בחייהם, בשעמום ובמונוטוניות של ימיהם. עבודתם היא רק לצורך פרנסה בדוחק ואינם יודעים מה לעשות בזמן הפנוי. סרט החיים מרצד לנגד עיניהם והם לא משחקים בו. אני יודע שלפני ביקורם אצלי, הם כבר פקדו קליניקות שונות והמרפא התורן הדביק להם את התווית השחוקה של "מדוכא" וצייד אותם במטען הבטוח והבלתי מועיל של תרופות אופנתיות נגד דיכאון, עצבות ושחיקה. ואז, לאחר ששוטחים בהרחבה את תלונותיהם, אני נוהג לומר להם שאינם זקוקים לתרופה נגד דיכאון. מה שבאמת הם צריכים הוא מאהב. בנקודה זו, מעניין לראות את תגובות הנועצים - לרוב פוקחים לרווחה את עיניהם וממלמלים הברות בלתי ברורות. יש השואלים כיצד איש מדע בגילי, מציע הצעה מהסוג הזה ורבים אחרים פשוט קמים, אוספים בחופזה את מעילם ומסתלקים לבלי שוב. לאלה שלמרות ההלם מחליטים להישאר ולא נסים מבוהלים, אני מבהיר: מאהב, פירושו, מה שאנחנו אוהבים, מה שמעורר תשוקה. מאהב הוא נשוא המחשבה האחרונה לפני שפורשים לישון והדבר שלעתים גורם לנו לנדודי שינה. מאהב הוא המשהו או המישהו שגורם לנו להלך "על עננים", מה שמעניק תוכן וסיבה לחיים. קורה לא אחת שאנו מוצאים את המאהב בבן הזוג שלידינו, אך לפעמים באדם שהוא מחוץ לחלל הזוגי. אולם המאהב הנכסף יכול להסתתר גם באומנות, בחיי הקהילה, ביצירה המוסיקלית או בהתרגשות של טיול אביבי; בעבודה , אם היא יותר מאמצעי לפרנסה, בפוליטיקה, ביצירה הרוחנית ובאמונה, מסביב לשולחן עם אוכל טוב, יין וחברים. מאהב יכול להיות הרצון והסקרנות ללמוד, תחביב מרתק וכל הדברים המשכיחים מאתנו את קטנוניות היום יום, את אומללות וסופיות החיים. לשון אחרת: מאהב הוא המישהו או המשהו שגורם לנו להתאהב בחיים ומרחיק אותנו מההישרדות הסתמית והעצובה. והישרדות זו, מהי? הישרדות פרושה לפחד לחיות. הישרדות פרושה להציץ דרך תריסים מוגפים איך האחרים חיים ונושמים אוויר צח. פרוש הישרדות הוא - לשנוא את גופנו, לא ליהנות מאוכל, למדוד לחץ דם ולנדוד מרופא לדיאטנית, מגורו למגיד עתידות. להתרחק מכל הזדמנות של שמחה, לבחול ממעשה אהבה, לסבול עם כל קמט חדש שהרווחנו ביושר ולפחוד מאוויר צח, מגשם, מפריחה ולא לעצור לרגע בזמן השקיעה. הישרדות היא לחשוש מלחיות כעת כי אולי נוכל לדחות את החיים למחר. לכן, אני מנסה לשכנע את מי שפונה אלי לא להתעקש לשרוד. מנסה לשכנע שנצא לחיים ונחיה אותם במלוא חופניים, "חפשו לכם מאהב, תהיו גם אתם,ידידי, מאהבים. בחיים שלי אני מתעקש להיות השחקן הראשי!". וכל זאת, בידיעה שהחיים הם לא דבר קליל. שבמהלך הדרך יש שריטות ואכזבות, אובדן, מכאובים ולפעמים מפסידים בהימור. שהחרטות והלבטים הם לעתים כמו מאכלת נעוצה בלב. אבל, יחד עם כל הקושי, הסוף העצוב הוא איננו המוות. אין אפשרות לצאת חי מהחיים. הדבר העצוב הוא כשאין עוז לחיות. צאו לרחוב ובלי חשש, מצאו לכם מאהב! כל הידע האנושי מהרמב"ם ועד פרויד, מאסף הרופא ועד קריסטיאן ברנר ,הרופאים והמרפאים, האסטרולוגים, הכימאים , אל-כימאים והפסיכולוגים, לאחר שנים של לימוד ומחקר, הגיעו למסקנה ברורה וחדה: כדי להיות במצב של בריאות שלמה, להרגיש טוב בגוף ובנפש, כדי להיות מרוצה,פעיל ובריא, המרשם הטוב ביותר הוא להיות מאוהב בחיים. מי שמבין שהחיים הם מתנה, יודע שמתנות לא מחזירים. את החיים, פשוט חיים. 6.9.03 תודה לרותי, ששלחה אלי את הקטע הבא, בעקבות קריאת 'אשה טובה' של אפרים סידון, שהבאתי למיקרו קוסמוס ב - 31.8.03 קיבלתי פרחים היום נלקח מהעלון של ויצ"ו אלימות במשפחה נכתב על ידי פאולט קלי קיבלתי פרחים היום זה לא היה יום הולדתי או יום מיוחד אחר אתמול בלילה היה הויכוח הראשון שלנו והוא אמר לי דברים אכזריים שמאוד פגעו אני יודעת שהוא מצטער ולא התכוון לומר את הדברים שאמר כי הוא שלח לי פרחים היום קיבלתי פרחים היום זה לא היה יום נישואינו או יום מיוחד אחר אתמול בלילה הוא הדף אותי לקיר וניסה לחנוק אותי זה היה ממש סיוט אבל כשהתעוררתי בבוקר הרגשתי שהכל עבר קיבלתי פרחים היום זה לא היה יום האהבה או יום מיוחד אחר אתמול בלילה הוא היכה אותי ואיים לרצוח אותי מייק אפ ואיפור לא יסתירו הפעם את החתכים והחבלות לא יכולתי ללכת לעבודה היום כי לא רציתי שאף אחד ידע אבל אני יודעת שהוא מצטער כי הוא שלח לי פרחים היום קיבלתי פרחים היום זה לא היה יום האם או יום מיוחד אחר אתמול בלילה הוא הכה אותי שוב וזה היה הרבה יותר גרוע מהפעמים האחרות אם אעזוב אותו מה אעשה? איך אדאג לילדים? איך אסתדר כלכלית? אני פוחדת ממנו אבל אני יותר מדי תלויה בו כדי לעזוב אותו אבל הוא כנראה מצטער כי הוא שלח לי פרחים היום קיבלתי פרחים היום??? היום היה יום מיוחד זה היה יום ההלויה שלי אתמול בלילה הוא לבסוף רצח אותי לו היה לי האומץ והכוח לעזוב אותו יכולתי לפנות למישהו או ללכת למקלט אך לא פניתי לעזרה אז קיבלתי פרחים היום בפעם האחרונה מצמרר, ולצערי עדיין רבים, רבים מידי, המקרים הקשים האלו. 5.9.03 מעשה בעגלון (בלגולה) - נכתב על ידי רז שץ, בהשראת הסיפור על העגלון שהופיע ב - 4.9.03 פעם לפני הרבה שנים כשלא היו משאיות ואוטובוסים פעם לפני הרבה שנים את ההובלות עשו עגלונים פעם לפני הרבה שנים העגלונים היו אנשים חשובים פעם לפני הרבה שנים העגלונים היו מיוחסים ונחוצים יום אחד לכפר הגיעו אוטובוסים יום אחד את המשאות הובילו בטנדרים יום אחד ירד קרנם של העגלונים יום אחר יום לעגלון בזלזול "בלגולה" קוראים פתאום לעגלון אין חברים בעל העגלה והסוסים מוזנחים פתאום העגלון ירד מנכסיו איש לא מביט עליו רצה הגורל והחורף היה קשה הכבישים כוסו בשלג והכביש אינו נראה רצה הגורל והכפר נותק משאר הכפרים אין משאיות ואין אוטובוסים בצריף דל יושב לו בלגולה באוזניו מהדהדת קריאות הלהג ... "בלגולה .......בלגולה ......" בצריף הדל, העגלון והסוסים לא שומעים את קריאות הבכי והתחנונים של הכפריים שאת עזרתו מבקשים השיר הנ"ל נכתב לזכרו של מרדכי שץ ז"ל, אבי, שאת הסיפור (האמיתי) הזה סיפר לי בילדותי לקח לאותם אנשי ההיטק שעלו על הבועה ושכחו את חבריהם שמאחור זנחו רז שץ 4 ספטמבר, 2003 , גבעתיים 4.9.03 הסיפור הבא נשלח באנגלית על ידי בתיה, ותורגם חפיפית על ידי.. מדוע גברים משקרים פעם אחת, חוטב עצים שכרת ענפים של עץ מעל לנהר, הפיל בטעות את גרזנו למים. מאחר וכל פרנסתו היא על הגרזן, הוא בכה בקול רם על אובדנו. לשמע בכיו, הופיע לפניו אלוהים ושאל אותו: 'מדוע אתה בוכה, בני' ? סיפר לו חוטב העצים שגרזנו נפל למים, וללא גרזן לא יוכל לעבוד לפרנסתו. צלל אלוהים לתוך המים, וחזר משם עם גרזן מזהב. הגיש אותו לחוטב העצים ושאל: 'האם זה הגרזן שלך?' חוטב העצים הישר מיד ענה בשלילה. נכנס שוב אלוהים למעמקי הנהר, וכשעלה שוב על פני המים, אחז בידו גרזן מכסף טהור. 'האם זה הגרזן שלך?' שאל ושוב, חוטב העצים הישר ענה בשלילה. צלל אלוהים פעם שלישית למים, וחזר עם גרזנו האמיתי של החוטב. 'האם זה הגרזן שלך?' שאל שוב והפעם, חוטב העצים ששמח מאד לראות את גרזנו ענה בשמחה: 'כן, כן, זה בדיוק הגרזן שלי' ! אלוהים מאד שמח לראות שיש אנשים ישרים כמו חוטב העצים, ואמר לו שבגלל כנותו ויושרו, הוא יכול לקבל את שלושת הגרזנים. שמח וטוב לב חזר חוטב העצים לביתו עם שלושת הגרזנים. כעבור זמן מה, התהלך חוטב העצים יחד עם אשתו על גדת הנהר, כאשר לפתע מעדה אשתו ונפלה למים. כשנראה היה שהיא טבעה, ישב חוטב העצים על הגדה ומירר בבכי. לשמע בכיו, הופיע שוב אלוהים ושאל אותו מדוע הוא בוכה. הסביר לו חוטב העצים את אשר קרה, ואמר 'איך אוכל לחיות ללא אשתי, חיי אינם חיים' ! צלל אלוהים למים, וחזר כעבור שעה קלה כשהוא אוחז בג'ניפר לופז. 'האם זו אשתך'? שאל את חוטב העצים 'כן, כן, כן, זו אשתי' ! ענה לו האיש. אלוהים רתח מכעס ! 'חתיכת שקרן שכמוך' אמר לחוטב העצים. 'זו לא אמת, זו לא אשתך' ! חוטב העצים התחנן לאלוהים שיתן לו להסביר: 'הו, בבקשה, אלוהים, סלח לי, זו רק אי הבנה. תקשיב לי. אתה מבין, אם הייתי אומר לא לג'ניפר לופז, היית בטח צולל פעם נוספת למים וחוזר משם חזרה עם קתרין זטה-ג'ונס, שגם היא לא אשתי. אם הייתי אומר שוב לא, היית נכנס שוב למעמקים ומביא משם את אשתי האמיתית. ואז בתור פרס על יושרי, היית נותן לי את שלושתן ! אלוהים, אני איש עני, איך הייתי יכול להחזיק את שלושת הנשים האלו? אתה מבין למה הייתי חייב לשקר ולהגיד כן על ג'ניפר לופז' ? יש גם מוסר השכל לסיפור הזה: בכל פעם שגבר משקר, זה עם סיבה טובה, ולמען מטרה נכונה וצודקת. Yeah, right… דגים נשלח ע"י רז שץ, 25.8.03 מלך טיבטי אהב מאוד דגים מכל הסוגים ומכל הטעמים מלבד דגים לא אכל מאומה ללא הדגים ארוחה אינה ארוחה בצורת קשה פקדה את המדינה הנהרות יבשו ובאגמים לא נשארה טיפה הדגים נעלמו ולא ניתן למצוא דג אחד לרפואה המלך התעצב וסרב לאכול תקופה ארוכה המלך המורעב פרסם מודעה כל מי שיביא לי דג לארוחה גם יעזור לבריאות המלך והמלכה וגם יקבל מתנה מכובדת ויקרה אל המלך היגיע מרחוק איש מהכפר בידו נושא סלסלה עם הדג היקר אל הארמון להיכנס מבקש אבל השומר מזימות חורש השאר את הסל בעורמה הוא מציע אל תדאג הדג לתעודתו יגיע הכפרי מסרב ולא מתייאש לפגוש את המלך הוא מבקש אתן לך מתנו לרוב רק בידי הדג השאר השומר מבקש סירב הכפרי בתוקף ואת המלך לפגוש מתעקש השומר הבין שהכפרי לא יוותר ומסכים להכניסו בתנאי שישבע שאת המתנות בניהם יחלקו את הדג למלך הוא מסר באופן אישי ולאחר הארוחה המלך זימן אליו את הכפרי המלך הודה לכפרי וביקש אותו לבחור מבין המתנות לא כסף אבקש , אמר הכפרי אלא אלף מלקות לא עזרו שכנועים ותחנונים אלף מלקות זה שכרי בעבור הדגים הורה המלך בלית ברירה את בקשתו למלא בקפידה רק במקום שוט להשתמש בנוצה לאחר חמש מאות מלקות רכות כקטיפה קם הכפרי ואל המלך פנה לפי שבועתי לשומר הארמון את המחצית השנייה של התמורה הבטחתי לשומר הארמון לאחר ששמע את הסיפור מהכפרי החכם חמש מאות מלקות אמיתיות לשומר החמדן תרם את הכפרי שלח לחדר אוצר המלך מתנות רבות נתן לו וצייד אותו לדרך נכתב לפי הסיפור מאתר http://micro-cosmus.com/sipur ע"י שץ רז אוגוסט 2003 |
כפתור להורדה:
כפתור להורדה:
לאתר הישן:
עיצוב האתר:
כל הזכויות שמורות לחמדה גלעד ©