אני מודה שבעוונותיי כי רבים - בכנסת ישראל עדיין לא ביקרתי.
אולי בעצם הייתי פעם באיזה טיול כתה בבית הספר העממי, תנחשו לפני כמה עשרות שנים זה היה. בכל אופן גם אם הייתי, אני לא זוכרת את זה. וכדי שאף אחד לא יחשוב שחלילה קשיי דרך ארוכה מנעו ממני לבקר בכנסת, אני אמהר ואגיד שבמשך כמה עשרות שנים גרתי במרחק של בדיוק שלוש דקות נסיעה מהכנסת. איכשהו לא יצא להגיע לשם.
אבל להיות בברלין ולא לבקר ברייכסטאג?
לא, את זה אני חייבת לראות.
הרייכסטאג הוא בניין הפרלמנט הגרמני והוא יצירה ארכיטקטונית ששווה ביקור בפני עצמה ובלי קשר לכלום. זה מראה המבנה מבחוץ - שימו לב לכיפת הזכוכית המולבשת על ראש הבניין, תכף נגיע אליה:
לפני נפילת החומה ואיחוד ברלין, עמד בניין הרייכסטאג ללא שימוש והיה מוזנח למדי וזאת לאחר שניזוק קשות בשריפה במלחמת העולם השניה. לאחר נפילת החומה ואיחוד גרמניה, הוחלט להעביר שוב את הבירה מהעיר בון לברלין המאוחדת, והוחלט להשמיש מחדש את בניין הפרלמנט תוך שיקומו והפיכת המתחם כולו לקריית ממשלה שתכיל את כל הפעילות הפרלמנטרית.
למעשה הבניין הוא סמל למה שקורה היום בברלין - התחדשות מודרנית לצד שימור העבר, שילוב שרואים אותו שוב ושוב בכל רחבי העיר.
החזית המרשימה של הבניין היא מקורית, ועליה נבנתה = בין היתר - כיפת זכוכית מהממת, בעיקר כשמסתכלים עליה מבפנים.
השימוש הנרחב בזכוכית בכל התוספות המודרניות שנעשו במתחם בא להעביר לעם ולעולם מסר של שקיפות - שקיפות מוחלטת על מה שקורה בתוך הפרלמנט, במליאה ובחדרי הועדות וכו'.
כך נראית תקרת הכיפה
ומגיעים אליה במין מסלול לולייני מקסים עם השתקפויות פנימה והחוצה. באמת חוויה לעשות אותו למעלה ולמטה - המסלולים העולים והיורדים לא נפגשים - לא הצלחתי להבין את הפלא הארכיטקטוני הזה.
מחלונות הזכוכית נשקפים נופיה של ברלין:
ובמרפסת התצפית הזאת אפשר גם לשבת לנוח או לתפוס פוזה מעקמת צוואר בשביל להפיק תמונות השתקפות מדהימות:
אי אפשר לבקר ברייכסטאג סתם כך. צריך 'להזמין תור' מראש. הכי קל לעשות את זה באתר שלהם באינטרנט, פעולה פשוטה ומהירה. אחרי מילוי כמה פרטים אישיים מקבלים במייל חוזר את המועד שנקבע לכם לביקור, וצריך לעמוד בו. אי אפשר לבוא לפני או אחרי, לא יתנו לכם להכנס.
התכוננו לתורים לא קטנים בכניסה, למרות ההזמנה לשעה ספציפית. פשוט אתם לא לבד, יחד אתכם הזמינו עוד כמה עשרות או מאות אנשים, תלוי בלחץ של העונה או השעה של היום.
זה לא עולה כסף, וכדאי לא להחמיץ את זה.
מי ששהותו בברלין קצרה, יכול להזמין מראש עוד לפני צאתו מהארץ. ואם נקבע לכם זמן ולא התאים לכם, יש אפשרות לשנות - אנחנו עשינו את זה והלך בקלות רבה.
ובלי שום קשר - באמת שאין קשר בין רייכסטאג ושוקולד, סתם הסתדרו לי כך התמונות - הנה מבנה הרייכסטאג שעשוי כולו משוקולד:
את יצירת השוקולד הגדולה הזאת, כמו גם רבות אחרות, אפשר למצוא בחנות המפעל של השוקולטיירים פאסנבדר וראש (Fassbender & Rausch)
החנות הזאת נמצא במקום מרכזי בברלין, סמוך לאתרי תיירות, ורוב מסלולי הסיור המקומיים כוללים עצירה לקניות של שוקולדים בחנות המפורסמת. היצירות השוקולדיות ממש יפות, כולם באים לראות ולצלם. באשר לטעם - טעמתי כבר שוקולדים יותר טובים, אבל בהחלט אפשר לקנות איזה מדגם לטעימה.
הימים - ימי המונדיאל, אז איך אפשר בלי דמותו של כדורגלן משוקולד? אגב, בחנות אומרים שהכל אכיל, אבל אני מסופקת אם ירצו למכור לכם את הרייכסטאג למשל. בטח הושקעה שם עבודה רבה, וקרוב לוודאי שלא ירצו לוותר על פריט חשוב מהתצוגה שמושך אליהם לחנות מבקרים רבים כל כך. על הפריטים היותר קטנים אני מאמינה שאם תתעקשו לקנות - ימכרו לכם.
וזה דגם של כנסיית הקייזר וילהלם - סמלה של ברלין
איזה מתוקי - לאכול אותו!
וכאן ממש קשה לעמוד בפיתוי של לשלוח אצבע למפל השוקולד הזה:
יש גם את הנסיך הצפרדע
וכמובן את שער ברנדרבורג
ועוד ועוד - יש בחנות הזאת למעלה מ-300 סוגי שוקולד שונים.
אנחנו קנינו מבחר של קטנים כאלה והמתקנו לעצמנו את החיך. יש גם כל מיני אריזות מתנה שאפשר לקנות אם צריך להביא למישהו מזכרת קטנה מחו"ל.
אבל אתם יודעים איך 'חבר מביא חבר'? טעם השוקולד דרש עוד, אז ביום אחר הלכנו לבקר במוסד שוקולדי נוסף שנמצא לא רחוק מפאסבנדר וראוש
מדובר בחנות המפעל של אחד השוקולדים האהובים עלי - ריטר ספורט. יו, איזה מגדלי שוקולד היו שם... ואריזות ענקיות בשביל כל מי שטבלה קטנה סטנדרטית נבלעת אצלו ולא נודע כי באה אל קרבו
מה שהמם אותי זה מבחר הטעמים שאף פעם לא ראינו ולא שמענו עליהם בארץ:
אני יכולה להבטיח לכם שניסינו את כ-ו-ל-ם בלי לקפח אף טעם. מי שלא מאמין מוזמן לבדוק את הקף המותניים שלנו. אבל מה, היה שווה. טעים.
אגב, אם תגיעו לריטר ספורט - אתם יכולים לוותר על הגלידה שמציעים למכירה בחנות הזאת. זו גלידת וניל פשוטה שאליה מצרפים שוקולד לפי בחירתכם וטוחנים/מערבלים ביחד, כמו בפרוזן יוגורט.
עולה 5 יורו אם אני זוכרת נכון ולא שווה, השוקולד לבד יותר טעים.
כדי לסיים את סאגת השוקולד במסע הזה התכוונו לבקר גם בבית החרושת של מילקה, על גבול גרמניה-שווייץ. אלא שדרכנו שם עברה דווקא ביום ראשון כשהמפעל היה סגור. יכולנו להתעכב לילה באיזור ולבקר למחרת, אבל זו כבר היתה גרגרנות לשמה. הסופרמרקטים באירופה מלאים מילקה בכל הטעמים...
לקריאת הפרק הקודם לקריאת הפרק הבא