ברלין - החומה
בברלין של היום כבר אין חומה, אבל אני הרגשתי בה בכל זאת, תלויה באוויר, בכל מקום. נראה לי שהעיר עדיין מחולקת, גם אם כבר אין חומה פיזית. המושגים "במזרח העיר" ו"במערב העיר" נמצאים בשימוש כל הזמן. הבניינים והרחובות הם אחרים, בעיקר בולטת הבנייה הקומוניסטית המאסיבית של בנייני רכבת ארוכים המאפיינים את מזרח העיר. יש הרבה כפילויות - בית העיריה המזרחי וזה המערבי ועוד. בקיצור, לא פשוט להתנהל בעיר שחוברה לה יחדיו. אולי בעוד דור כבר לא יורגש.
קשה להתהלך בברלין כמו סתם בעיר רגילה ולהסתכל עליה רק בעיניים תיירותיות. ההיסטוריה שלה כאילו כתובה בצורה שהכי פוצעת את העיניים על הבניינים, על המדרכות, בפסלים ובאנדרטאות ובאתרי ההנצחה. במקומות רבים הושארו במתכוון שרידים שמשמרים את פגעי המלחמה, למען יראו וייראו ולא ישכחו. הנה לדוגמה, נקבי היריות על קיר:
חומת ברלין הוקמה בשנת 1961 על ידי הרוסים ששלטו בחלקה המזרחי של העיר. 155 ק"מ שהקיפו את האיזור שהיה בשליטת הגוש הקומוניסטי, וגרמו לנתק כמעט מוחלט בין שני חלקי העיר. המטרה הראשית היתה למנוע את הזליגה של תושבים ממזרח למערב. רבים מהמזרח ברלינאים התקנאו בחיים הטובים שיש לחבריהם ולבני משפחותיהם שגרו במערב העיר וניסו להתאחד אתם, מה שעלה להם לא פעם בחייהם. משפחות נקרעו בצורה שרירותית, זוגות הופרדו, רכוש אבד בגלל חוסר גישה למיקום הפיזי שלו. מיתוסים וסיפורים רבים נקשרו לחומה משני עבריה ומי שיתעניין ימצא המון חומר לקריאה בנושא. אני רק אביא את הרשמים שלי בתמונות.
ביקור במקום כיום יכול לתת קצת מושג על מה שהיה שם בעבר: סדקים וחרכים שימשו להצצות ולמפגשים חטופים, לקולות שנישאו מעבר לחומה אל הצד השני
האיזור הוא כמו מוזיאון פתוח שמתעד את סיפורי החומה. במכוון השאירו קטעים שלה להמחשה
במקומות בהם הרסו את החומה כליל, השאירו מזכרת לאיפה שהיא עברה לפני שנפלה:
אפשר לעמוד עם רגל אחת במזרח ורגל שניה במערב.
אחת הנקודות היותר מפורסמות לאורך החומה היא נקודת המעבר/ביקורת שהפכה לסמל - צ'ק פוינט צ'רלי. היום האיזור כולו תיירותי וממוסחר להחריד, הומה תיירים עם מצלמות מתקתקות. אפשר לראות את הנקודה בה עמד הבוד'קה של הצבא האמריקני ששימש כנקודת בידוק במעבר הגבול בין המזרח למערב. מעל המיקום המשוער של הבוד'קה מתנוססת תמונת חייל אמריקאי, ומצידה השני (לא צילמתי) חייל סובייטי:
אם מישהו רוצה לקנות כל מיני חפצי ממורביליה מהחומה - השפע מסביב הוא גדול:
החומה נפלה ב- 9 בנובמבר 1989, כהמשך צפוי להתפוררות הגוש הקומוניסטי. זה היה סמל לקץ המלחמה הקרה בין הגושים, וגרמניה המזרחית והמערבית אוחדו למדינה אחת שבירתה היא ברלין.
ביקרתי בברלין זמן לא רב אחרי נפילת החומה, כשהתוואי היה עדיין מלא ערימות אבנים. כולם לקחו להם אבן למזכרת, רק אני התקמצנתי על המשקל שזה יתפוס לי במטען, העדפתי עוד כמה זוגות נעליים או קניות אחרות. אבל אני זוכרת את המראה של החומה המנותצת. זה זכרון שנצרב במוח.
השלטונות החליטו להשאיר על כנו קטע של 1.3 קילומטרים מהחומה כזכרון לדור אשר לא ידע אותה, והפכו את הקטע למעין גלריה לאמנות תחת כיפת השמיים. זה נקרא האיסט-סייד גאלרי. 118 אמנים מרחבי העולם הוזמנו לעטר את שארית החומה בציורים ובקריקטורות צבעוניים ומעוררי מחשבה, שיהיו ניגוד לאפרוריות והמראה המדכא שלה מהעבר. זה סיור מאד מעניין, אני ממליצה לא להחמיץ את זה.
אחד הציורים הראשונים בהם נתקלנו הוא של אמנית ישראלית בשם ורדה כרמלי. היא ציירה את דגל גרמניה משולב בדגל ישראל, או ההפך
ובקצה הציור הוסיפה כמה שורות פילוסופיות:
או הקריקטורה המפורסמת של נשיקה לוהטת בין המנהיג המזרח גרמני, אריך הונקר, לבין ברז'נייב הסובייטי
והנה עוד כמה
אני לא זוכרת אם החלקים החשופים האלה של החומה בתמונות הבאות נמצאים בהמשך של האיסט סייד גאלרי, או באיזור של הצ'ק פוינט צ'רלי (מדובר בשני אתרים מרוחקים זה מזה), אני מעלה אותן רק כדי להמחיש איך העיר פשוט נחתכה לשניים.
מעניין אם ותיקי ירושלים עוד זוכרים איך פעם היתה לנו חומה כזאת במורד רחוב שלומציון המלכה, ממש בצומת בה הוא נפגש עם רחוב אגרון ורחוב המלך דוד. חומה גבוהה שלא ניתן היה לראות בה כלום חוץ מקיר, אבל הוא תמיד הפחיד אותי כשעברתי שם ומתתי לדעתי מה קורה מאחוריו..
הצד האחורי של קטע ה-1.3 ק"מ של האיסט סייד גאלרי הופקר לחסדי הגראפיטי:
טוב, זו גם דרך של אנשים להתבטא. אז מה אם זה עושה לי בלגן בעין, בעיה שלי. ולמרות הבלגן אני ממליצה לצעוד הלוך וחזור משני עברי החומה.
אגב, את הגראפיטי הזה אפשר לפגוש בברלין בכל מקום. כשאני רואה אותו - אני נתקפת בתחושה של אי נוחות. הציורים והכתובות האלה משדרים לי זעם או משהו שרוצה להתפרץ החוצה, ואני ממש לא רוצה להיות שם בסביבה כשזה יקרה.
לקריאת הפרק הקודם לקריאת הפרק הבא
עדכון אחרון (שבת, 23 אוגוסט 2014 10:33)
תגובות